בנין ציון · חלק קל״ו סימן ב׳

מר נ"י כתב אלי וז"ל בספרו ערוך לנר יבמות דף י' ע"ד ד"ה שם ברש"י הביא מעכ"ת נ"י ספק אם בת אשתו שנולדה מאיש אחר לאחר שגירשה אסורה לו משום בת אשתו כיון שכשהיתה אשתו לא היתה בתה ומשנעשה בתה לא נקראת עוד אשתו ונ"ל לפשוט ספק זה ממה דאמרינן במכות (דף ט"ז) דבאונס שגירש לא משכחת בטלו ע"ש ואי ס"ד דאין בזה משום בת אשתו שפיר משכחת בטלו כגון שגירש אנוסתו וזנתה לאחר גירושין וילדה בת וקדש הוא את הבת הרי ביטל שלא יכול להחזיר שוב אנוסתו משום חמותו אע"כ דנקראת בת אשתו גם הנולדת לאחר גירושין וא"כ אין קידושין תופסין לו בה. ומזה נ"ל להשיב ג"כ על מה שחקר בספרו הנ"ל ביבמות (דף מ"ד ע"ג) בעדים שהעידו על כהן אחד שאמר בפניהם שבן גרושה הוא ונגמר דינו להיות בן גרושה ואח"כ הוזמו אם נעשים בן גרושה תחתיו כיון דלא שייך בזה הטעם דאמרינן מכו' (דף ב') דאין אומרים יעשה בן גרושה משום לו ולא לזרעו שהרי בזה לא היו באים לפסול לזרעו דאין נאמן רק על עצמו ולא על זרעו כדאמרינן יבמות (דף מ"ז) ואי אתה נאמן לפסול בניך וגם לא שייך מה שכתבו התוספ' במכות לענין מצרי שני מלו ולא לאשתו דבזה גם אשתו לא באו לפסול כמש"כ התוספ' ביבמות (שם) דאם בא על בת כהן לא פסלה ע"ש ולפי דעתי יש לפשוט חקירה זאת ג"כ מסוגיא דמכות (דף ט"ו) הנ"ל דאם איתא דבזה נעשה בן גרושה משכחת בטלו באונס שגירש כגון לאחר קידושין העיד עם אחר על אדם אחד שהוא אמר על עצמו שהוא ממזר ונגמר דינו להיות ממזר ואח"כ הוזמו ונעשה הוא ממזר תחתיו והרי ביטל ע"י עדותו שלא יכול להחזיר אנוסתו כיון שנעשה ממזר אע"כ דלא אמרינן גם בכה"ג שיעשה ממזר תחתיו עכ"ד מעכ"ת נ"י.