בנין ציון · חלק קל״ג סימן ה׳

ברם מעכ"ת נ"י כתב סניף להתיר שתחשב זו כמופקרת באשר שזנתה עם א"י שודאי לא תנשא לו ועל התיר זה תמהתי שהרי מה שהקיל הר"י מינץ ואחריו הרמ"א במופקרת הוא משום קלקול אחרים שיזנו עמה וכעין הא דחצי' שפחה שהתירו בגטין (דף מ"ג) משום קלקול אחרים עמה לשחררה וא"כ כל שאינה מופקרת לזנות לא שייך זה והרי כפי מה שהוזכר בשאלה היא בת טובים ויצרה תקפה לזנות עם זה ובודאי שמטעם זה לא תחשב מופקרת שיש לחוש לקלקול אחרים ובפרט בנדון זה שכבר נעשית אשת איש ע"פ דין המלכות ועוד דלפי סברת מעכ"ת כל שזנתה עם בעל שיש לו אשה ג"כ תדון כמופקרת כיון שלא תוכל להנשא לו מחרם ר"ג ומצווי המלכות וזה ודאי אינו ויראה בשאלת הרב בגדי כהונה הנ"ל שהי' ג"כ הנדון שהבועל כבר נשא אשה ואפי' הכי לא עלה על דעתו לחשדה כמופקרת ועל מה שכתב מעכ"ת נ"י שפשוט בעיניו להתיר עד שכמעט אפי' היתה מינקת בעצמה הי' דעתו להתיר כיון שהבעל התחייב עצמו בדין המלכות הן ע"פ דתי המדינה והן ע"י כתב מיוחד לזון את הולד לענ"ד יש להשיב שאף שמטעם מה שמפקפק מעכ"ת בדינא דמלכותא דינא אין חשש בזה כיון שהתחייב עצמו בשטר גמור שמועיל חיוב כזה אפי' בדיני ישראל מכ"מ מה מועיל תקנה זאת שהרי בש"ס דיבמות בסוגיא דמינקת שם פריך ולתבעיניה ליורשי' ומשני אשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה וא"כ ודאי הסברא נותנת שיותר מזה אשה בושה לתבוע לבעל שלה אשר היא באמנה אתו ובביתו לבא לב"ד וגדולה מזו אמרו בכתובות (דף ק"ד ע"ב) דלכך אלמנה כל זמן שהי' בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאמרינן משום כיסופא מהיורשים כיון שמפרנסי' אותה אינה תובעת מהם כתובתה וכש"כ בנדון דידן שתבוש לתבוע בעלה במשפט לזון בן שודאי אינו בנו וכיון שהוא ודאי אינו אביו ואין לו רחמי אב על הבן יש לחוש שיחזור מדיבורו ולא יפרנסו ולכן אין לזה דמיון לנדון הרב בגדי כהונה ששם התחייב עצמו הבועל שהי' אביו של הבן ממש וגם שייך בזה שתבע אותו לדין אחר שאין לה התקשרות עמו משא"כ שנסמוך שתתבע בעלה לדין ודאי הסברא נותנת אם היא בושה לתבוע ליורשיו לדין כש"כ בעלה לכן קשה בעיני לסמוך על היתרים הללו במקום שנתייראו גדולי המורים אכן מכ"מ לא יחשב פסקי זה כפסק לאיסור אם יסכימו מגדולים שבמדינת מעכ"ת נר"ו או משאר מקומות להתיר כנלענ"ד, הקטן יעקב.