בנין ציון · חלק קכ״ט סימן ג׳

ומה דהקשה מעכ"ת נ"י בסוגיא דבטלו מבוטל גטין (דף ל"ג) דלרשב"ג בטלו אינו מבוטל ושרינן אשת איש לעלמא משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מני' מה יענה רשב"ג בכהן שנשא בת ישראל ואכלה תרומה תחתיו וכתב לה גט ובטלו ע"י שליח דאי אמרינן דבטלו אינו מבוטל משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מני' ועשאו לבעילתו בעילת זנות הרי היתה למפרע זרה ואכלה תרומה שיש בה חיוב מיתה לענ"ד מזה אין קושיא ע"פ מה שכתבו התוספ' שם על קושיא דיכולים ממזרים לטהר דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה א"כ הכי נמי י"ל דבאשת כהן כיון דתקלה תהי' שאכלה זרה תרומה לא עשו חכמים תקנה לעקור קידושין למפרע אבל ביותר ה"ל להקשות על מתניתן דנדרים (דף צ') באומרת טמאה אני לך דתביא ראי' לדברי' ואי לא מייתי ראי' מותרת לבעלה והקשה הר"ן כיון דע"פ דין אסורה לבעלה כמשנה ראשונה היאך התירוה משום שמא עיני' נתנה באחר ותירץ דאפקעוה רבנן לקידושין מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה פנוי' היתה ומש"ה שריא לבעלה ואוכלת נמי בתרומה יע"ש הרי דבאשת כהן ס"ל להר"ן דעקרוה רבנן לקידושין מינה ובזה ודאי יקשה היאך עקרו לקידושין ועשאוה פנוי' למפרע דא"כ זרה אכלה תרומה אמנם באמת לק"מ כיון דמסקינן ביבמות (דף צ') דבשב ואל תעשה יש כח לחכמים לעקור דבר מן התורה והיינו אפילו במקום שע"י עקירתם נעשה איסור למפרע דקחשיב שם כבשי עצרת בכלל הדברים שעקרו חכמים בשב וא"ת דאמרו לא יזרוק ואע"ג דעי"ז נעשה להשוחט חילול שבת למפרע דאם יזרוק הוי טעה בדבר מצו' ועשה מצו' דפטור וע"י שאמרו לא יזרוק לא עשה מצו' וחייב חטאת כדאמרינן פסחים דף ע"א מכ"מ כיון דחכמים לא אמרו שיעבור בידים יש להם כח לעקור דבר מן התורה הכא נמי כיון דראו לעשות תקנה דבטלו אינו מבוטל ושלא תהי' נאמנת לומר טמאה אני לך הי' להם כח לעקור קידושין למפרע אע"ג דעי"ז נעשה איסור למפרע באכילת תרומה כנלענ"ד, הקטן יעקב.