בנין ציון · חלק קכ״ז סימן ג׳

ועל זה אשיב: מר נ"י חלק עלי מבלי שהשיב על ראיותי ולא אדקדק במה שכתב והחליט דרק בהוראת מלה בין לשון תורה ובין לשון חכמים חלקו חז"ל אבל בלשון המקרא הוראת כל מלה שו' בכל המקומות שזה מתנגד למה שכתבו התוספ' בקידושין (דף ל"ז) בשם ר"ת לענין ממחרת הפסח שבתורה ושביהושע דיש להם פירושים שונים דלשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד יע"ש וגם לא אדקדק אמה שכתב והביא ראי' ממה דאמרינן ביומא נאמר כאן עינוי וכו' דלענין לגמור פירוש המלה אדם דן גז"ש מעצמו דלענ"ד אין הדבר כן דבכל מקום שנאמר לשון זה נאמר כאן וכו' ונאמר כאן וכו' הוא גז"ש גמור דאין אדם דן מעצמו ובהא דעינוי גופא משמע מלשון ושקלי וטריא דגמרא שהוא גז"ש גמור רק אזכיר הראי' שהבאתי שחלק הרמב"ם בשיעורין בין ב"נ ובין ישראל מפני שכנמסרו המצות לב"נ עדיין לא נאמרו שיעורין והרי בב"נ נאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו לאזהרת אבר מן החי ובישראל נאמר לא תאכל הנפש עם הבשר לאזהרת אמ"ה ולמה לא אמרינן מה לא תאכל דגבי ישראל פירושו לא תאכל כזית אף לא תאכלו דגבי ב"נ כן אלא ע"כ דלא גמרינן פירוש מלת אכילה ממה שנאמר בסיני אלא אמרינן דגבי ב"נ דלא נמסר שיעור אזלינן אחר פירוש המלה דסתם אכילה משמע גם כלשהו כדאמרינן בשבועות (דף כ"א) ורק לישראל נמסר שיעור אחר אבל לא שינה זה מצות ב"נ וא"כ ה"נ לענין לא ישבותו דלב"נ דלא נמסר פירוש מסיני אזלינן אחר הוראת פירוש המלה דמשמע שביתה מיגיעה ורק לישראל נמסר בפירוש וביום השביעי תשבות שהוא מל"ט מלאכות אבל לא שינה זה ענין ב"נ דאם לא שינה הקבלה מסיני לענין מצות אבר מן החי עצמה הציווי לב"נ כש"כ לענין לא ישבותו שאין זה המצוה עצמה שעלי' באה הקבלה לישראל וכמו שהוכחתי ג"כ ממה דאמרינן לר' יהודה מדנאמר על כן לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה לבני יעקב גם על של בהמה טמאה לא נשתנה זה ע"י מה שאסרה התורה אח"כ הטמאים והרי זה לא יעלה על הדעת שכשנצטו' נח לא ישבותו שנצטו' דוקא על מה שתאסור התורה אח"כ ל"ט מלאכות דילפינן ממלאכת המשכן ושענין ל"ט מלאכות שנמסרו בסיני כבר נאמר לב"נ וא"כ ע"כ גם ע"י קבלה מסיני לא נשתנה ולכן הנלענ"ד הנכון כמו שכתבתי, הקטן יעקב.