בנין ציון · חלק קכ״ב סימן ו׳

והנה מר נ"י באשר דמה שהראה שאין למנהג קדיש שרש ועיקר לא בתלמוד ולא במדרש ולא בראשונים אשר על כן יהי' ביד המורה כחומר ביד היוצר לאשר יחפוץ יטנו הודיע דעתו שמנהג טוב יהי' לתקן שכל היתומים יאמרו יחד ונגד המערערים שאין לבטל מנהג אמר שאין בזה שינוי מנהג כיון שביה"כ נבנה מחדש ועוד שאין מנהג עומד להקל ובזה יש תקנה להשבית המחלוקת שכבר אירע שהכו זא"ז על אמירת קדיש ולכן טוב ויפה ומקובל לעשות שלום ע"י שינוי התקנה עכ"ד מר נ"י תמהתי לשמוע דברים כאלה וכי ענין המנהג תלוי בבית אשר מתפללים בו הלא את אשר נהגו יושבי הקהלה עד עתה הוא הנקרא מנהגם וכי יקרא מנהג להקל שניתן ביד כל לשנות כרצונו מה שנהגו בכל תפוצות אשכנז ופולין כמה מאות שנה מפני שיש קצת פושעים שמרימים יד להכות בביה"כ הלא על כזה נאמר כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ומה שתלה מר נ"י באילן גדול במה שכתב הגאון חתם סופר זצ"ל ואמר הלא הוא הי' שונא התחדשות ואעפ"כ התיר לומר קדישים יחד בהציעו דברי היעב"ץ שאמר שישר בעיניו מנהג הספרדים גם בזה לא דבר נכונה וכי הגאון חת"ס התיר לומר קדישים כל האבלים יחד הלא טרח ויגע למצוא פשר בפסקו שיאמרו האבלים כל א' ב' קדישים ורק הקדיש השלישי יאמר השכיר עם עוד אבל אחר ורק לשינוי מעט הזה מצא לו סמך מדברי היעב"ץ וממה שנהגו בישיבה לומר קדיש דרבנן יחד ואלו רצה להתיר אמירת קדישים יחד לא הצריך לפסקו וגם היעב"ץ ז"ל אשר פה הי' מקום כבודו והי' לו ביה"כ מיוחד לעצמו לא שמענו ששינה מנהג בזה להניח האבלים לומר קדיש יחד אף שאמר שישר בעיניו מנהג הספרדים בזה.