בנין ציון · חלק קט״ו סימן ד׳

אמנם לכאורה יש בעזיבת הקברות הישן חשש פגם כבוד המתים ע"פ מה דנפסק בש"ע י"ד (סי' שס"ג) אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת אא"כ מחוצה לארץ לארץ וכ' הש"ך שם הטעם משום כבוד המתים הקבורים באותה העיר שמבזה אותם שלא לנוח אצלם את זה עכ"ל וא"כ זה הפגם כבוד למתים יהי' ג"כ בעזיבת מקום קבורתם לבחור מקום אחר לקברות. אבל א"ע נ"ל שזה אינו שמלבד מה שיש לחלק שזה דוקא באפשר לקבור אצלם אבל בנדון זה שאי אפשר עוד לקבור אצלם אע"פ שאפשר לקנות מקום לקבורה בשכונתם הרי כל זמן שלא נקנה אי אפשר לקבור שם והוי דבר שלא בא לעולם כדאמרינן ב"מ (דף ט"ז) שדה זו לכשאקנה קנוי' לך נקרא דבר שלא בא לעולם, בלא"ה לענ"ד יש ראי' מזה להיפך שדין זה הוא ממה שהביא הגהת אשרי במ"ק בשם האור זרוע שהעתיק שם בקיצור ועתה שזכינו להאור זרוע (שיצא לדפוס מקרוב) עצמו נראה שאין טעמו כמשכ' הש"ך שז"ל האור זרוע (סי' תי"ט) ועל ענין הולכת המת מעיר לעיר פרשתי אני המחבר ושאלתי מרבותי על מעשה שנעשה באחד שהתיר בי"ט שני להוליך את המת מעיר לעיר אחרת ע"י היהודים והמת לא צו' ובעיר שמת בה הי' ביה"ק ולעיר שהוליכוהו שם לא נקברו אבותיו של מת ודבר זה נראה בעיני אפילו בחול אסור כי בזיון המת הוא וגם צער הוא שמטלטלין אותו מעיר לעיר צא ולמד ממת מצו' וכו' ע"ש הרי שלא הזכיר טעם הש"ך שיש בזיון למתים שאין נקבר עמם אלא בזיון וצער לו לטלטלו למרחוק. וראיתי בשו"ת זכרון יוסף חח"מ (סי' ט') שהשיג ג"כ מסברא דנפשי' על הש"ך דלפי טעמו אף אם מצו' להוליכו לעיר אחרת לא נשמע לו והרמ"א כ' דאז מותר אע"כ דהטעם משום בזיון וצער המת לטלטלו למרחוק ואולי בין כך ובין כך יסריח או ינשלו אבריו ויהי' בזיון המת כאשר באמת קרה הדבר פעמים רבות עכ"ד ועתה נראה מדברי הא"ז שכוון אל האמת ואע"ג דבצוואת ר"י חסיד ז"ל כתוב דאם יש קברות בעיר אין להביא מת לקבור בעיר אחרת מפני בזיון המתים מכ"מ כיון דע"פ פסק הא"ז שפסק הרמ"א כוותי' שהיכא שצו' שומעין לו הכי נקטינן והנה מדברי הא"ז הנ"ל נלמוד ב' דברים לענין נדון השאלה האחד שאין חשש פגם כבוד המתים הקבורים בביה"ק הישן בעזוב אותו שהרי אפילו בשיש ביה"ק בעיר שאפשר לקבור המת שם לא חשש לזה כל שכן בשאי אפשר עוד לקבור שם מבלי קנות קרקע מחדש בשכונתם. והשני, שיש צער ובזיון למת להוליכו למרחוק בשאפשר לקברו במקום קרוב ולכן החיים עתה שרוצים להקבר לאחר מ"ש בקרוב לעירם במקום שישמר קברם ומקפידים על צערם ובזיונם שומעים להם אפילו אם הי' בזה בזיון למתים שאין אדם צריך למחול על צערו ובזיונו בשביל אחרים אם לא בשביל בזיון רבותיו ואבותיו אכן כבר הוכחתי שלא שייך בזה בזיון המתים.