בנין ציון · חלק ק״ו סימן ג׳

ומה שהקשה מעכ"ת נ"י עוד על שיטת הטור מלשון המשנה דתנן איזו בכור לנחלה ולכהן המפלת שפיר מלא מים וכו' ולא קתני ג"כ הבא אחר נפל שהוציא ראשו מת הן אמת שכבר הקשה כן על הטור בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ז') אכן לענ"ד לק"מ די"ל דלא צריך להשמיענו זה דכבר ידענו מדיוקא דרישא מדקתני בן שמנה שיצא ראשו חי הוי בכור לנחלה ולא לכהן מכלל דביצא ראשו מת הוי בכור גם לכהן וכן מוכח גם מסיפא דקתני יוצא דופן והבא אחריו אינן בכור לנחלה ולא לכהן ולא קתני ג"כ הבא אחר בן ט' שיצא ראשו חי אע"כ דלא הוצרך למיתני כן דכבר שמענו מדיוקא דרישא אכן לכאורה נראה מדברי רש"י נדה (דף כ"ו) דס"ל דאין חילוק בנפל בין הוציא ראשו חי או מת לפטור דכתב שם ד"ה הויא וז"ל אבל סנדל עד דנפיק רובא דאין ראש נפל חשוב דהכי אמרינן בבכורות אין הראש פוטר בנפלים עכ"ל והשתא אי ס"ד דהוציא ראשו מת לכ"ע לא פוטר למה לו להביא מהא דשמואל הא סנדל הוי מת דלכ"ע אינו פוטר ואף דכבר הקשו התוספ' על רש"י שם דהביא מהא דשמואל דהא אתותב שמואל אכן גם ממה שכתבו התוספ' לחלק בין נפל דאית לי' צורת פנים לסנדל ולא חלקו דנפל נפיק ראשו חי משא"כ סנדל משמע ג"כ דס"ל דאפילו ראשו מת פוטר.