על מה שכתבתי שמגמרא דבכורות ומפסק הש"ע מוכח דפנוי' שנתעברה מנכרי בנה צריך פדיון השבת דדלמא זה איירי שנאנסה דלא חיישינן שמא זינתה עם אחר אבל במפותה יש ספק שמא זינתה עם כהן או לוי זה ודאי יוצא מדרך האמת להעמיד דין הגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים שכתבו בפשיטות דישראלית שנתעברה מנכרי בנה צריך פדיון דוקא בשנתעברה באונס ובפרט דאונס לא שכיח כדאמרינן בכתובות וודאי לא הוי שתקי הפוסקים מלהזכיר זה. ומה שהשבת על דברי שכתבתי דלא שייך בזה אין הולכין בממון אחר הרוב ע"פ דברי התוספ' דסנהדרין דזה דוקא ברוב שאינו רוב גמור שזה דלא כהלכתא ע"פ מה שנפסק בח"מ סי' רצ"ב ס' י' אבל אם נתן להוליך טבעות של זהב וכו' וכתב הש"ך ע"פ דברי תרה"ד הטעם משום דאין הולכין בממון אחר הרוב נגד חזקת ממון המוחזק ולכן אף שהב"ח ותומים פסקו כדעת התוספ' שהזכרתי דברוב גמור הולכין בממון אחר הרוב מכ"מ אחר שפסק הרמ"א חולק על זה אין להוציא פדיון מהבכורים המוחזקים לענ"ד אין מפסק הרמ"א סתירה לשיטת התוספ' דהך דטבעות לא נחשב רוב גמור כלל דאפילו ראו המפקידים בשעה שהפקידו שטבעות הנפקד היו רבים משלהם דלמא אח"כ נטל מהם מאותם שלו עד שבשעת אבידה היו שלו המיעוט ואפילו מודה שלא נטל מכ"מ נאמן במגו דאי בעי שתיק ואז ממילא לא הי' רוב גמור שהרי הם לא יכולים לידע בבירור שבשעת אבידה היו שלו הרוב ובזה דוקא לא אזלינן בתר רובא נגד המוחזק אבל ברוב גמור כי הך דנדון השאלה יש לומר דגם תרומת הדשן שממנו יצא פסק הרמא לא פליג.
בנין ציון · חלק ק״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
