בנין ציון · חלק ק״ג סימן ב׳

הרב הגאב"ד דק"ק ווארמס נ"י כתב: מעכ"ת נ"י השיג על המג"א סי' תמ"ח ס"ק ט' ובודאי שהמג"א קיצר במקום שהי' לו לבאר אבל בשו"ת רשב"ץ (ח"ג סי' רצ"ג) הביא ראי' מן הירושלמי ר"פ כל שעה דכל איסור הנאה אסור ליתנו לכלב של הפקר (והכנה"ג חשב שהוא מהש"ס בבלי וכבר העיר עליו זה בס' יד דוד) מוכח דס"ל דלאו דוקא חמץ בפסח והוא אותו ירושלמי שהביאו בטור ומג"א והנה ס' שו"ת הרשב"ץ לא נדפס עדיין בימי המג"א אבל כיון לדעתו והנה אף שמפשטות דברי הירושלמי לא שמענו רק היכא דכתיב לא יאכל בצירי אבל הנה הלבוש סי' תמ"ח כ' וז"ל ואסמכוה רבנן אקרא כו' דעכ"פ יש לו הנאה ממה שמאכיל ומשביע הבהמה ואפי' היא הפקר עכ"ל וס"ל להרשב"ץ והמג"א דמטעם זה יש להחמיר בכל איסורי הנאה רק דבחמץ בפסח אסמכוה אקרא כו' (ונראה מדברי הלבוש דסברא דאורייתא קאמר) וכ"כ באו"ה כלל כ"א הי"ב וז"ל: ובירושלמי אוסר להאכיל כו' אפי' לכלב הפקר עכ"ל וכן תבשיל שנאסר מבשר וחלב דאורייתא כו' יע"ש ובהי"ג וכ"כ בש"ד כלל פ"א וכ"כ בספר אפי רברבי שער ס"ח הי"א ומהרש"ל ביש"ש וכ"כ הפר"ח יו"ד סי' צ"ד סק"י וז"ל: ומיהו כתב האו"ה כו' ושאר אחרונים ז"ל כו' ואיסורי הנאה אסור להאכילן אפי' לבהמת הפקר כו' והנה גם רמ"א בתו"ח כו"ס פ"ה ה"ג הביא ג"כ דין זה בבב"ח בקיצור עכ"ד הגאב"ד דק"ק ווארמס נ"י הנוגעים לעניננו: