בנין ציון · חלק ק״ב סימן ג׳

על זה אשיב: מה שהשיג מעכ"ת נ"י על דברי שחלקתי בין חמץ לערלה וכ"כ שהירושלמי יליף איסור כלבים של הפקר בחמץ מלא יאכל מה שלא שייך בערלה וכ"כ שהרי בערלה כתיב ג"כ לא יאכל בצירי צדק בדבריו ואגב ריהטא לא ביארתי דעתי כראוי דזה לשון הירושלמי הביא הטור לא יאכל חמץ אפילו לכלבים מה אנן קיימין אם לכלבו היינו איסור הנאה אלא כי אנן קיימין אפילו לכלב אחרים זאת אומרת שאסור להאכילן לבהמת הפקר ופי' המפרש היינו איסור הנאה דשמעינן מלא תאכל חמץ אלא כי אצטריך קרא דלא יאכל חמץ לאסור להאכיל אפילו לכלבים אחרים עכ"ל הרי מבואר בהירושלמי דרק אם כבר ידעינן איסור הנאה ממקום אחר אז מוקמינן לא יאכל לכלבים של הפקר אף שאינו נהנה ולא בלבד מהירושלמי אלא גם מש"ס שלנו יש להוכיח כן דמלא יאכל לבד בלא שכבר ידענו איסור הנאה ממקום אחר ליכא למילף כלבים של הפקר שהרי בב"ק (דף מ"א) אהא דמקשה שם אימא לא יאכל את בשרו קאי אהיכא דסקלי מיסקל שאסור בהנאה מתרץ א"כ לכתוב קרא לא יהנה ע"ש ולכאורה מאי משני דלמא לכך כתיב לא יאכל ולא כתיב לא יהנה לאסור אפילו ליתן לכלבים של הפקר שאינו נהנה אע"כ דהיכי דליכא יתורא גם מלא יאכל לא ילפינן רק הנאה ולא כלבים של הפקר וזהו מה שכתבתי דבערלה וכ"כ לא כתיב לא יאכל לאסור כלבים של הפקר כמו גבי חמץ דבכ"כ לא כתיב לא יאכל כלל ובערלה לא מיותר דצריך לגופא ואין להשיב שהרי גם בערלה כבר שמענו איסור הנאה בלא לא יאכל כדאמרינן בפסחים (דף כ"ב) מניין שלא יהנה וכו' ת"ל וערלתם וכו' ע"ש דזה אינו דהא צריך לא יאכל ללאו למלקות דמוערלתם ליכא רק ע' ולא מבעי' לשיטת התוספ' דלוקין על הנאה כמו שהוכיח המשנה למלך בה' יסודי התורה (פ' ה') אלא אפילו לשיטת הרמב"ם דאין לוקין על הנאה כמו שכתב ה' מאכלות אסורות (פ' ח') מכ"מ צריך לא יאכל למלקות דאכילה. וגם אין לומר דכיון דפסק הרמב"ם כר' אבו' (שם) דגם לא יאכל משמע איסור הנאה א"כ זה גופא חשיב יתורא מה דכתיב לא יאכל בצירי ולא בחולם דזה אינו דאף דהגמרא בפסחים (דף כ"ג) פריך כזה דלחזקי' לכתוב לא יאכל גבי שרצים ולא בעי לכם היינו דוקא משום דאז לא בעי' לכם אבל בלא זה לא חשיב יתורא מה דכתיב בצירי ולא בחולם תדע דאל"כ כי משני לחזקי' טעמא דידי נמי מהכא אכתי יקשה לר' אבו' למה כתיב בצירי ולא בחולם וכן יקשה לר"א גבי שור הנסקל למה כתיב לא יאכל בצירי ולא בחולם דאין לומר דבאמת גם בשור הנסקל אתי לאסור כלבים של הפקר דהרי לפ"ז יקשה מה שהערנו לעיל איך משני לכתוב קרא לא יהנה הא בלא"ה צ"ל דאתי לאסור נתינה לכלבים ש"ה אע"כ דזה לא חשיב יתור לר' אבו' וכש"כ לחזקי' דלדידי' צריך לאיסור הנאה ולכן גבי ערלה ליכא יתורא אשר על כן נלפענ"ד נכון מה שכתבתי דדוקא גבי חמץ דמיותר לא יאכל דרשינן מני' כלבים של הפקר משא"כ גבי ערלה וכ"כ.