בנין ציון · חלק ק״א סימן ד׳

אבל נלענ"ד דזה דוקא בערלה וכ"כ אבל בחמץ בפסח אליבי' דר' יהודה דיליף שריפה מנותר השריפה בעצמה היא מצו' כמו בנותר וגם המשקים צריך לשרוף דוקא ובזה מדוייק מה שכתב רש"י הנ"ל דאת שדרכן להקבר יקבר אערלה וכ"כ קאי וכן כתבו גם התוספ' בשבת ולמה שבקו חמץ בפסח דקתני ברישא ונקטו רק ערלה וכ"כ אלא ודאי דבחמץ בפסח לר' יהודה גם משקים בעי שריפה כמו בנכסים שנתותרו ושנטמאו ובזה מדוייק גם לשון המשנה בתמורה דקתני ואילו הן הנשרפין חמץ בפסח ישרף ותרומה טמאה וערלה וכ"כ את שדרכן וכו' ולמה חלק חמץ בפסח לעצמו לשנות בו ישרף אבל לפ"ז א"ש דנקט כן לאשמועינן דבחב"פ לעולם ישרף אבל בערלה וכ"כ דוקא באת שדרכו להשרף ומזה נראה לענ"ד להשיב אמה שכתב הגאון הרב מ"ה משה סופר זצ"ל בתשובה (ראיתי' מכ"י הקדושה) דלפי משכ' הרע"ב דכל הנשרפין לא יקברו משום דחיישינן דלמא ימצאם אדם ויהנה בהם א"כ שריפה לאו דוקא אלא שיעשו אפר או עפר וכל שנתמקמק וכלה מן העולם נתקיים מצותו וה"ה ג"כ זריעה מותר בחמץ בדבר שזרעו כלה עכ"ד ולענ"ד זה אינו דרש"י והרע"ב לא כתבו כן רק משום תרומה טמאה וערלה וכ"כ אבל חמץ דמצותו בשריפה בעינן שריפה דוקא כמו בנותר ותמהתי על הגאון זצ"ל איך ס"ד דכל שכלה מן העולם הוי כמו שריפה לר' יהודה הרי ליכא כילוי מן העולם יותר מהאכיל לכלבו וא"כ איך דייק רבא בפסחים (דף ה') דס"ל לר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה ופי' רש"י דאי השבתתו בכל דבר לוקמי' בי"ט ויבערנו בדבר אחר שיאכילנו לכלבים ע"ש הרי גם לפי מה דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ג"כ יקשה יאכילנו לכלבים ואיך קאמר ואי בי"ט מי שרי אלא ודאי ברור דבדבר שמצותו בשריפה בעי שריפה דוקא ומה שכתבו רש"י והרע"ב דהנשרפין לא יקברו משום תקלה שיבא לאכלו לא כתבו רק משום תרומה טמאה וערלה וכ"כ דבהם לא צותה התורה שצריך לשרפם וששריפתם מצו' ולכן נלענ"ד שכמו שבתרומה טמאה דחשיב בהדי נשרפין כתב רש"י בפי' שמותר ליתן לכלב ה"ה ג"כ בערלה וכ"כ רק שבתרומה שמותרת בהנאה מותר ליתן לכלבו ובערלה וכ"כ דוקא לכלבים של הפקר ומה דכתיב לשון שריפה בכ"כ וילפינן ערלה מני' אין זה רק להקל שיכול לשרפו אף שזה אפרו מותר מה שאינו כן בשאר אסורי הנאה שלא התירה התורה בדבר אחר דליכא למיחש לתקלה כגון להאכילו לכלבים לבער בדבר אחר דליכא למיחש לתקלה כגון להאכילו לכלבים שפיר דמי ודע שמדברי רש"י בפסחים הנ"ל מוכח דס"ל דאפילו חמץ בפסח מותר ליתן לכלבים של הפקר לרבנן דס"ל דהשבתתו בכל דבר ודלא כהירושלמי הנ"ל וכ"כ ג"כ בפני יהושע שם וא"ל דס"ל לרש"י כיון דהירושלמי יליף לי' מלשון לא יאכל בצירי א"כ לא שייך זה רק לר' אבו' דלא צריך לאיסור הנאה כיון דגם לא יאכל בחולם משמע כן אבל לחזקי' צריך לשון לא יאכל לאיסור הנאה וליכא דרשה לאסור לכלבים וא"כ מה שכתב רש"י להאכילו לכלבים אליבי' דחזקי' כתב כן דז"א דהא אליבי' דר"ע כתב כן ור' עקיבא ע"כ כר' אבו' ס"ל כדאמרינן בפסחים (דף כ"ג) דאל"כ הוי כתנאי ועוד דע"כ ליכא פלוגתא בין חזקי' לר"א בזה דאל"כ כי פריך שם מאי איכא בין חזקי' לר"א לימא דהא איכא בינייהו אלא ודאי משמע מדברי רש"י דלא פסק כהך ירושלמי אבל בערלה וכ"כ אפילו להירושלמי מותר כן נלענ"ד. הקטן יעקב.