בנין ציון · חלק ק״א סימן ג׳

תשובה - אמרינן בא"ח (סי' תמ"ח) אסור להאכיל חמצו בפסח אפילו לבהמת אחרים או של הפקר וכתב המג"א הטעם דמהנה הוא לבהמה ע"ש ולפ"ז גם בערלה וכ"כ אסור אבל דברי המג"א צ"ע דמה בכך דמהנה לבהמה כיון שהוא אינו נהנה אבל באמת דין זה אתי מהירושלמי כדאיתא בטור והירושלמי יליף מלא יאכל חמץ בצירי לא יאכיל לבהמת הפקר ונראה דדרש לשון נפעל לא יאכל על ידך ולא מבעי' לר' אבו' דפסק הרמב"ם כוותי' דמיותר לשון לא יאכל דגם לא יאכל בחולם משמע איסור הנאה אלא אפי' לחזקי' א"ש דכל זה בכלל דרשת חזקי' לא יהא בו היתר אכילה וכיון דעכ"פ נראה בפי' מהירושלמי דמלשון לא יאכל דרש כן א"כ בערלה וכ"כ דלא כתיב לא יאכל יהי' מותר ליתן לכלב של הפקר כיון דלא נהנה. אבל לכאורה מטעם אחר יש איסור בדבר שהרי בתמורה (דף ל"ג) תנן ואילו הן הנשרפין וכו' והערלה וכ"כ וכל הנשרפין לא יקברו ע"ש הרי דאותן דמצותן בשריפה אסור לבערן בענין אחר אכן גם בזה יש מקום עיון דראיתי בתוספ' ר"ע על משנה זו שתימה על הברטנורא שכתב הטעם דכל הנשרפים לא יקברו דלמא חפר אינש ומשכח להו ואכל להו וז"ל לא ידעתי למאי צריך לזה הא בפשוטו הטעם דלא יקברו דהא צריך מצות שריפה וצ"ע עכ"ל אבל לענ"ד לק"מ דהנה דברי הברטנורא הם דברי רש"י במתניתן שם ורש"י בזה לשיטתו אזיל - דבשבת (דף כ"ה) בהא דאמרינן מצו' לשרוף תרומה שנטמאת כתב הטעם משום תקלה וכתבו התוספ' דלפי הטעם הזה לאו דוקא שריפה אלא ה"ה שאר ביעור וכן פי' בהדיא באילו עוברין (פי' דכתב שם [דף מ"ו] דמותר ליתן חלה שנטמאת לכלבו) ולא נראה דבסוף תמורה קתני תרומה טמאה בהדי הנשרפין וקתני התם הנשרפין לא יקברו עכ"ל התוספ' ונראה דלא קשה קושיא זו דהא פי' רש"י באמת דהטעם דהנשרפין לא יקברו הוא משום תקלה ולא שיש מצוה בשריפה ולכן א"ש ג"כ דהוצרך רש"י לכתוב הטעם משום תקלה ולא משום דמצו' בשריפה דא"כ יקשה מתרומה טמאה וביותר נ"ל דלא בלבד בתרומה טמאה אמרינן כן דאין מצותו בשריפה דוקא אלא גם בערלה וכ"כ דדוקא בקדשים שנפסלו דכתיב איסור אכילה והנאה וכתיב באש תשרף בזה הוי ע' לשרוף והוי השריפה מצו' אבל בערלה וכ"כ דלא כתיב רק פן תוקד אש לאסור אכילה והנאה לא אמרינן דשריפה הוי מצו' דהוראת הקרא אינו רק לאסור בהנאה ולא שיהי' צריך שריפה דוקא וראי' לזה ממה דאמרינן במתניתן דתמורה הנ"ל את שדרכן לשרוף ישרוף ואת שדרכן להקבר יקבר ופי' רש"י אערלה וכ"כ קאי אוכלין ישרפו ומשקין יקברו עכ"ל וכ"כ גם התוס' בשבת (דף כ"ה) והשתא אי ס"ד דיש מצו' בשריפה דוקא למה לא אמרינן דגם משקים ישרפו כדאמרינן לענין נסכים שנתותרו שהם בשריפה בסוכה (דף מ"ט) ויליף מבקדש הסך נסך משמע אפילו הוא יין שאינו קרוש וכן אמרינן ביין שמזלפו ע"ג האישים אלמא דמשכחת שריפה גם במשקים אע"כ דאין בהם מצו' בשריפה דוקא והא דאמרינן לא יקברו הטעם דלא ליתי' לידי תקלה דלמא משכח אינש וזה לא שייך במשקים כששופכן ע"ג קרקע ונבלעו בה.