ומה שאנו נוהגין להזהר בי"ט שלא לבדוק הסכין לכתחלה קודם השחיטה הוא משום שאנו חוששין לטעם הרמב"ם שכתב רמ"ה אין מראין סכין לחכם שמא תהיה פגומה ויאמר לו אסור לשחוט בה משום פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת וטעם זה שייך אפילו עכשיו בזמן הזה שהשוחט רואה את הסכין בעצמו ונהי דאנו חוששין לטעם הרמב"ם לחומרא אבל לקולא להכניס עצמו בספק נבלה לאכול בלא בדיקה אחרונה אין שום סברא לדחות כל הני טעמים של רש"י והרי"ף והרז"ה והר"ן הנ"ל ולחוש לטעם הרמב"ם לחוד שהרי אין אנו נוהגין להעמיד הסכין והבהמה בחזקת כשרות ולאכול אותה בלא בדיקה אחרונה מטעם דכל היכא דאיתיה קמן דאפשר למיקם עלה דמילתא לא סמכינן אחזקה אלא בדקינן ליה כמ"ש הר"ן בפ"ק דחולין ועוד שהרי אפילו לפי טעם הרמב"ם נ"ל שעכשיו בזמן הזה שהשוחט רואה את הסכין בעצמו מותר לכתחלה לבדוק הסכין אפי' הבדיקה שעושין קודם השחיטה משום דלפי טעם הרמב"ם לא נאסר אלא דוקא לע"ה כמ"ש בהדיא המגיד משנה וכן משמע בגמרא שכיון שהזכירו שת"ח רואה הסכין לעצמו ומשאילה לאחרים ממילא משמע שלא נאסר אלא לע"ה דוקא.
באר שבע · חלק ע״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.