באר שבע · חלק מ״ח סימן י״ג

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ונראה בעיני ליישב דהא דהקשה אביי מ"ש מלישה לא שעלה על דעתו לדמות גבון ללישה מצד שגבון היא תולדה דלישה אלא משום שעלה על דעת אביי כשהשיב לו רבה אסור שטעמו הוא משום דאיכא למיגזר שמא יהא מגבן מיו"ט לחול כדקאמר בירושלמי לענין להעמיד חלב ביו"ט הלכך הקשה לו מ"ש מלישה כלומר כשם שגבי לישה אין אנו גוזרין שמא ילוש מי"ט לחול הכי נמי ליכא למיגזר גבי לגבן כיון דלגבן דמיא ללישה אף על פי שלגבן אינה תולדה דלישה וכשרבה השיב לו התם לא אפשר הכא אפשר אז היה לו מקום להקשות והא אמרי נהרדעי גבינה בת יומא מעליא וזה מבואר למבין וכל שכן אם נאמר דהמחבץ לאו היינו מעמיד חלב כמו שנראה מדברי הערוך שפירש מחבץ היינו שמפיק חמאה מחלב כדכתיב מיץ חלב יוציא חמאה וגו' שנוכל לומר דהא דקבעי אביי דוקא מהו לגבן ולא קבעי מהו להעמיד חלב דהיינו משום שפשוט דמותר מאחר שאינו דומה לשום אב מלאכה וכבר נתבאר דמוכח בהדיא מדברי רבה דאינו חושש לגזור לאסור לגבן שמא יהיה מגבן אף מיו"ט לחול וא"כ למה תאסר.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.