אמנם יראה שטעות גמור בידיהם והטור והכלבו לא נתכוונו מעולם במה שכתבו בשם מהר"מ ז"ל שנהג שהיה סומך תפלת הדרך לאחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה אלא דוקא לאחר שיצא מן הכרך והחזיק בדרך אבל לא קודם לכן כלל ואז כשהיה יוצא לדרך בבקר שעדיין לא התפלל והיה לו לברך כל סדר הברכות שאדם מחוייב לברך בבקר אז היה מסמיך תפלת הדרך לברכת גומל חסדים ואף כשלא יצא לדרך בבקר אלא זמן רב אחר שהתפלל בבית הכנסת היה סומך אותה לאחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה והיינו שלא אמר בבקר אחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה כדי לאמרה עם תפלת הדרך לאחר שיצא לדרך דגרסינן בס"פ תפלת השחר א"ר יעקב א"ר חסדא כל היוצא לדרך צריך שיתפלל תפלת הדרך כו' אימת מצלי לה אמר רב חסדא משעה שאחז בדרך.
באר שבע · חלק מ״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.