וקשה בעיני טובא על דבריהם חדא שאין מכאן הכרע כלל מדלא אותבוה לס"ת בגבוה ממנו למידק דאפילו אם הס"ת מונח בגבוה ממנו לא שרי מפני שיש לדחוק ולומר הא דלא אותבוה לס"ת בגבוה ממנו היינו משום שהמטה היתה קטנה מלהכיל אותו עם הכדא וס"ת עלויה ואין להקשות דא"כ מנא לה להגמרא דבפרק הקומץ רבה לומר ופליגי דרבה בב"ח כו' די"ל דהיינו משום כיון שרב הונא לא רצה לישב אפורייה בשוה לס"ת בלא שום הפסק כדא או דבר אחר דאז בודאי היה יכול לישב אפורייה עם הס"ת אלמא קסבר אסור לישב ע"ג המטה בשוה לס"ת שמונח עליה ולכן כף כדא אארעא ואותיב ס"ת עלויה והיינו דקאמר ופליגא דרבה בב"ח כו' דאפילו יושב ע"ג המטה בשוה לס"ת שרי רבי יוחנן כמו שאכתוב בסמוך בשם התוס' דבפרק הקומץ רבה אבל אם הס"ת מונח ע"ג דבר אחר גבוה ממנו גם רב הונא מודה דשרי וסברא הוא דמאי דשרי רבי יוחנן דהיינו בשוה לס"ת אסר רב הונא וראיה מבוארת מבוררת לדברי מהא דאיתא בירושלמי פרק מי שמתו לא ישב אדם ע"ג ספסל שס"ת נתון עליו אם היה נתון על גבי דבר אחר מותר עד היכן רבי אבא בשם ר"ה אמר טפח רבי ירמיה בשם רבי זעירא אמר אפילו כל שהו ע"כ.
באר שבע · חלק ל״ח סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.