באר שבע · חלק ל״ה סימן ה׳

וכתב שם נמוקי יוסף דהכי ס"ל הרי"ף כיון שהזכיר בעל הסברא ההיא בלי דעת חולקת וכן פסקו התוס' בפרק השוכר את הפועלים בדבור המתחיל רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא כו' וכן כתבו התוס' בפשיטות בשם ר"ח ז"ל בפרק שבועת הדיינין ובפרק בתרא דע"א וכן פסק הרא"ש ז"ל בפרק בהמה המקשה וכן כתבו רוב הפוסקים קמאי דקמאי ובתראי ז"ל ואף שיש קצת נוסחאות בגמרא דגרסי רב אשי אמר אפילו במילחא כו' ולא נזכר מר בר רב אשי מ"מ הדבר פשוט דהלכתא כרב אשי שהוא מרא דגמרא טפי מרבא מפרזיקיא וסוף הוראה הוא כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים וכן פסק בהדיא בסמ"ג ובסמ"ק סי' רי"ג כמר בר רב אשי ואף שהוא סיים וכתב וז"ל ודוקא בתנור קטן כעין שלהם אבל בתנורים גדולים כעין שלנו אין להקפיד כו' מ"מ נראה בעיני דלדידן שאנו נוהגים לאסור לכתחלה לצלות היתר עם אסור או בשר עם חלב בתנור אחד משום ריחא מילתא אפילו בתנורים גדולים ולא כדעת הסמ"ק ממילא במקום סכנה יש להחמיר ולאסור אפילו בדיעבד דחמירא סכנתא מאיסורא כדאיתא בפ"ק דחולין אהא דקאמר התם שאם בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם נקובים כשרה ולא חיישינן שמא במקום נקב נקב ואותבינן עלה מדתניא ראה צפור מנקר בתאנה ועכבר באבטיח חוששין שמא במקום נקב של נחש נקר ואסור ומשני מי מדמית איסורא לסכנתא חמירא סכנתא מאיסורא וכן פסק בהדיא בספר מהרי"ל וז"ל ויש לנהוג איסור גם כן בצליית דג עם בשר דקשה לדבר אחר כסמ"ק עכ"ל. וכן פסק בהדיא בדיני בשר בחלב וז"ל צלה דגים עם בשר בתנור אסור לאכול דקשה לדבר אחר ע"כ.