באר שבע · חלק ל״ה סימן כ״ג

על כן נראה בעיני שהרמב"ם לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כדפירש הגאון ז"ל לדעתו אלא גם הרמב"ם סבר דהאי עובדא ההיא ביניתא כו' איירי בצלאן בתנור אחד כדפרש"י דומיא להא דמייתי הגמרא מקודם תני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי כו' ועל פי האי עובדא כתב הרמב"ם דגים שצלאן עם בשר אסור לאכלן בחלב כרבא מפרזיקיא וס"ל ממש כרבו הרי"ף ז"ל דבחדא מחתא מחתינהו להני שני דינים ההיא ביניתא ופת שאפאה עם הצלי כו' והא דלא אסרו הרי"ף והרמב"ם להדגים לגמרי שלא לאכלן אפילו במילחא במקום שכתבו כל הדברים האסורין לאכלן משום סכנה לא משום דס"ל דהלכתא כרבא מפרזיקיא דזה אי אפשר שהרי אתה רואה מפורש בדברי הרי"ף בפרק זה בורר שהבאתי לעיל שפסק כרבינו האי גאון ז"ל דכל היכא דלא אתמר בהדיא לית הלכתא כמר בר רב אשי הלכתא כוותיה וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל כדמשמע בהדיא מדבריו בפ"א מה' טוען ונטען ובשאר דוכתי טובא ואף שיש קצת נוסחאות בגמרא דגרסי רב אשי אמר אפילו במילחא כו' מכל מקום אי אפשר לומר שהרי"ף והרמב"ם יפסקו הלכה כרבא מפרזיקיא נגד רב אשי מטעם שכתבתי לעיל הואיל ורב אשי מרא דגמרא טפי וסוף הוראה הוא אלא טעם שלהם לפי דעתי הוא זה משום דס"ל דמר בר רב אשי עצמו לא אמר שיש סכנה אלא דוקא במדינת בבל שבה היו חכמי הגמרא ומר בר רב אשי מכללם ולא סמכו בזה על חכמתם כלל ועיקר רק סמכו על מאמר קדישין חז"ל שהם בעצמם גילו לנו את דעתם מבוארת ומבוררת שאמרו שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מאספמיא ודבר פשוט הוא דעכו ואספמיא לאו דוקא אלא נקט כך לדוגמא בעלמא מפני ששם מצויין דגים יותר מבשאר מקומות כדאיתא בהדיא בש"ר פרשה ט' וה"ה לשאר ארצות שהים הולך שם ומכאן משמע להרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא עלה על דעת מר בר רב אשי להיות סכנה זו בדגים שבכל הארצות שבעולם הואיל שטעם הדגים משתנים לפי טבע ים המדינה שהם בו א"כ בודאי גם טבע הדגים משתנים לפי טבע ים המדינה שהם בו וראיה גלויה ומפורסמת לזה דהא מצינו נמי שאמרו חז"ל בסוף פ"ק דמועד קטן שרפואת הדג לשתות עליו מים וכתבו שם התוספות דבזמן הזה תופסים סכנה לשתות עליו מים ושמא נשתנו הרפואות שבגמרא שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלי לו טפי.