ואם תאמר שכתב כן שיש לנו לסמוך יותר על פירוש הרמב"ם ז"ל מפני שהוא סמך על חכמת הרפואה והטבעים לפרש כן האי עובדא דאיירי בצלאן מחוברים יחד ממש מפני שהיה קים ליה על פי חכמת הרפואה והטבעים דאין חשש סכנה בבליעת ריחא עד שמפני כן פסק דאם נצלו בתנור אחד מותרין הדגים בעצמן לאכלן בלא חלב א"כ הדרה הקושיא שלו לדוכתה איך סמך הרמב"ם ז"ל על חכמתו להוציא הסוגיא מפשטה וממשמעותה ולפסוק כנגד הואראה לרבו הרי"ף והגאונים קדמונים שפירשו האי עובדא כדפרש"י ובאמת קושיא חזקה היא שהרי כבר כתב הרמב"ם בעצמו בפרק עשירי מהלכות שחיטה וז"ל וכן אלו שמנו חכמים ואמרו שהן טריפה אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך עכ"ל ואם גבי טרפות כתב כן כ"ש לענין דברים האסורין משום סכנה דהא חמירא סכנתא מאיסורא כדאיתא בפ"ק דחולין שהבאתי.
באר שבע · חלק ל״ה סימן כ״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.