באר שבע · חלק ל״ה סימן י״ח

ודבר פשוט הוא דמה שכתב ועוד דהאי פת שאפאה עם הצלי כו' ולא נקט נמי וההיא ביניתא כו' כמו שנקט תרוייהו בתחלת דבריו לא משום שעלה על דעתו לחלק ביניהם דלא הוי שייך טעם השני גבי ההיא ביניתא כו' דהא ליתא אלא הואיל דכבר נקט תרוייהו בתחלת דבריו ובזה גלה את דעתו מבוארת ומבוררת דבחדא מחתא מחתינהו לא רצה להאריך ונקט מה דאתמר ברישא כי לאו רוכלא הוא והשתא למה הוצרך הרי"ף לכל הטורח הזה למשכן את נפשו ביד כל רודפיו שהשיגוהו בכל הני תרי טעמים שהוא נתן למה אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותחא כדי לדחות הראיה כי מה שכתב בטעם הראשון ולוי לא קא שרי הכין אלא בדיעבד כו' השיגו עליו הרשב"א בת"ה הארוך והר"ן בפרק גיד הנשה וכתבו עליו דליתא דבפרק כיצד צולין מוכח דלוי אף לכתחלה קאמר מדמקשינן עליה ממתניתין דקתני אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות ולא משני התם לכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי ועוד דגרסינן בירושלמי במסכת תרומות מהו לצלות שני שפודין כו' וגם מה שכתב בטעם השני דהויא לה כדשל"מ דאפילו באלף לא בטל כתב המרדכי בפרק גיד הנשה דראבי"ה פליג על סברתו וכתב דזה לא נקרא דשיל"מ דלאותו ענין שנאסר הוא אסור עד לעולם ולאותו דבר שהותר דהיינו בלא כותח לא נאסר מעולם וכן השיג עליו רבינו נסים זכרונו לברכה וגם רבינו נסים עצמו אחר שגם הוא פליג על טעמי הרי"ף טרח הוא לבקש מנוח לכף רגלו ליתן טעמים אחרים למה אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותחא כדי לדחות הראיה שלא אסרו משום דס"ל ריחא מילתא היא אלא משום דכיון שריח הבשר נרגש בהן הטועם אותן יהא סבור שממשו של בשר נבלע בהם וכי אכיל להו בכותחא מתחזי כבשר בחלב ומש"ה אסור משא"כ בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה שאין ריחה וטעמא של נבלה נרגש בשחוטה כלל ועוד שאפשר שחומרא הוא שהחמירו בבשר בחלב יותר משאר איסורין משום דלא בדילי אינשי מיניה כו' ולמה לא סתרו הרי"ף והר"ן הראיה בזרוע נטויה לומר דהאי עובדא לא איירי בצלאו בתנור אחד ומשום ריחא מילתא אלא איירי בצלאן מחוברים יחד ממש ומשום דהדג בלע ממשות של הבשר אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותחא אבל משום בליעת ריחא בעלמא לא היה אסרה רבא למיכלא בכותחא משום דריחא לאו מילתא היא וא"כ נדחה הראיה כמוץ אשר תדפנו הרוח ואפילו זכר לדבר ליכא אלא בהכרח צריך אתה לומר שאי אפשר היה להו לפרש כן מפני דבגמרא בפרק כיצד צולין מייתי האי עובדא ההיא ביניתא כו' סמוך ממש להא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי אסור לאכלה בכותח משמע דמייתי האי עובדא לענין ריחא מילתא כדמייתי הא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי כו' לענין ריחא מילתא דבהכי מיירי שם כל הסוגיא ודבר הלמד מענינו הוא ועוד דאם איתא קשה מאי קמ"ל הגמרא דאסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותח דמהיכא תיסק אדעתין להתיר לאוכלה בכותחא הואיל שבלע הדג ממשו של בשר עד שאני תמיה על רש"י למה הוצרך לפרש בתנור אחד פשיטא.