באר שבע · חלק כ״ז סימן ג׳

ואי אפשר לומר דמשום דהוה אפשר למטעי בדרבי חנינא ולומר דלא קאמר שלא יקנא אדם לאשתו בזמן הזה אלא דוקא בפני עדים כי בגמרא לא כתוב לשון אפילו בינו לבינה אלא רש"י פירש כן וזה לשון הגמרא אמר רבי חנינא מסורא לא לימא איניש לאינשי ביתיה בזמן הזה אל תסתרי בהדי פלוני דילמא קי"ל כרבי יוסי בר' יהודה כו' דהא אי אפשר למטעי בזה דא"כ למה הוצרך לתלותו דילמא קי"ל כרבי יוסי בר יהודה דאמר קנוי על פי עצמו אלא בעל כרחך צריך אתה לומר דמיירי שלא יקנא לאשתו אפילו על פי עצמו עד שאני תמיה טובא על רש"י למה הוצרך לפרש אפילו בינו לבינה פשיטא וגם על בעל ספר המצות גופיה תמיה אני שכתב דברי רבי חנינא כהוייתן לענין הלכה והלא הוא כבר פסק בהדיא כרבי יהושע דאין קינוי על פי עצמו ולא אפי' על פי עד אחד כי אם דוקא על פי שני עדים וכבר נזהר מזה הרמב"ם ז"ל שכתב בסוף הלכות סוטה וז"ל אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחלה אלא בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה בדרך ישרה כו' וכתב שם בעל כסף משנה שלמד הרמב"ם דין זה מדברי רבי חנינא לדידן דקיל"ן כרבי יהושע דאמר מקנא לה על פי שנים שלא יקפוץ לקנאות לה בפני עדים תחלה כו' הרי אתה רואה בפירוש שכתב דאפילו בזמן הזה אין לחוש מלקנאות לאשתו בינה לבינו והוא מהטעם שפירשתי מפני שכבר פסק בהדיא כרבי יהושע וטפי יש לתמוה על בעל הטורים שהעתיק בתחלה דברי ספר המצות ובסוף הלכות סוטה העתיק דברי הרמב"ם ככתבו וכלשונו ממש וכבר נזהר מזה הרב מהרי"ק ז"ל בש"ע שהעתיק דברי הרמב"ם שהבאתי לעיל והכניס בתוך דבריו ואפילו בינו לבינה לא יאמר לה אל תסתרי עם איש פלוני וכו' ואין לחלק ולומר דהא דקאמר שלא יקנא אדם לאשתו אפילו בינו לבינה היינו דוקא בלשון קינוי אל תסתרי עם איש פלוני והא דקאמר שלא יקפוץ לקנאות בפני עדים היינו אפילו בשאר לשון דהא ליתא דשם קינוי אינו נופל אלא דוקא כשאמר אל תסתרי עם איש פלוני כדאיתא בהדיא בריש סוטה.