באר שבע · חלק כ״ג סימן ז׳

ומיהו אכתי קשה דאפי' לפי מה שעלה על דעת הרב ז"ל דלא מיירי התוספות והרא"ש מענין איסור והיתר בישול שבת כדפירש בעל הטורים אלא מענין איסור והיתר החתיכה בשר מי לחש ליה באזנין כי מה שאמרו התוספות והרא"ש מליח ישן שרצונו לומר שנתיישן כ"כ במליחתו עד שנתייבש שאין עליו לא לחלוחית ולא דם עד שהוצרך לדחוק עצמו ולפרש דבריהם דמיירי בכלי חולבת ולמה לא פירש מליח ישן היינו שנמלח לפני כמה ימים אבל מונח עדיין בכלי מנוקב שנמלח בו להכשירו מידי דמו ועדיין יש עליו לחלוחית דם שהרי הטור י"ד בסימן ע' כתב בשם הרא"ש שיכולין להשהות הבשר במלחו כמו שירצו ולא כהרשב"א דאוסר להשהותו במלחו לאחר פליטת כל צירו דהיינו אחר י"ב שעות והשתא הוה אתי שפיר טפי דברי התוספות והרא"ש דמיירי שנתנוהו בכלי בשר ואסור משום בישול דם ובסגנון זה כתב המרדכי בפרק כירה דין זה וגדולה מזו כתב דאפילו שהוא בשר יבש אסור בכה"ג משום דם וז"ל צריכה מליחה בישולא כבשרא דתורא משמע דבשרא דתורא לא בשלה אפי' בכלי ראשון אלא ע"י רתיחות ומכאן היה משמע להתיר בשר יבש שרחץ בכלי ראשון שהוגבה מעל האור שנחו מרתיחותיו ומ"מ אין להתיר דנהי דהבשר אינו מתבשל דלא שייך בו בישול מ"מ הבשר בולע דם כו' ע"כ.