וא"כ יש לתמוה טובא ולהפליא הפלא ופלא היאך אפשר לפרש הרישא והסיפא איירי מאיסור בישול דם והאמצעיתא איירי מאיסור בשול בשר בחלב דא"כ אין נופל עליו לשון ולא מבעיא אם מלוחה ישנה כו' כיון דלאו מחד איסורא קמיירי ובלאו הכי אתה רואה מפורש כשתתבונן בלשון התוספות והרא"ש שהעתיק הרב ז"ל דהם לא כוונו בכל דבריהם מתחלה ועד סוף אלא מחד איסורא ומיהו בהא איכא למימר דמה שכתב הרב ז"ל ונראה לי כי מה שאמרו במליח ישן דממהר להתבשל דמיירי בכלי חולבת לא היתה כוונתו לומר דדוקא מה שאמרו במליח ישן דאסור מיירי שנתנוהו בכלי חולבת אבל מה שאמרו אסור ברישא ובסיפא איירי משום איסור דם אלא גם הרישא והסיפא איירי בכלי חולבת ואסור משום בשר בחלב והא דלא הזכיר הרב ז"ל רק מה שאמרו במליח ישן דמיירי שנתנוהו בכלי חולבת היינו משום דבא לאשמועינן מה שהכריחוהו לפרש כן דלא מיירי התוספות והרא"ש בכל דבריהם אלא מכלי חולבת ואסור משום בשר בחלב אבל לולא זאת שאמרו במליח ישן דאסור היה פשוט בעיניו לפרש דבריהם דמיירי שנתנוהו בכלי בשר ואסור משום דם ולאפוקי מדעת הטור שפירש דבריהם לענין איסור והיתר בישול שבת ומשום דממילא נשמע באר היטב דאם אין הבשר מליח ישן אסור נמי בכהאי גוונא משום דם לכן כתב הרב ז"ל דין זה אצל שאר דיני איסור דם.
באר שבע · חלק כ״ג סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.