באר שבע · חלק י״ט סימן ב׳

ואני נפלאתי הפלא ופלא היאך אפשר להעלות על לב דבר זה דחמאה של ע"א אינו בטל חד בתרי ופתן ובישוליהן בטל חד בתרי דזה הוא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא שהרי פתן ובישוליהן מצינו בפירוש במשנה שלמה בפרק אין מעמידין שגזרו עליהן חכמי המשנה ומה שאנו נוהגין עכשיו היתר בפתן כתבו הפוסקים דהיינו משום שאנו סומכין על הירושלמי דבפרק כל שעה ופרק אין מעמידין דמשמע מיניה דגזרת הפת לא נתפשטה בכל המקומות ובמנהגא תליא מלתא ואלו חמאה של ע"א לא מצינו לא בגמרא שלנו ולא בירושלמי שגזרו עליה כלל אלא אדרבה רוב הפוסקים המפורסמים קמאי דקמאי ובתראי ז"ל פסקו בהדיא שהיתר גמור הוא לאכלה ומכללם הוא ר"ת שהשיב לר"י שהיתר גמור הוא מכמה ראיות חזקות כמו שכתוב בתשובות מיימוני דשייכי להלכות מ"א ומסיק ועל זה סומכים הצרפתים לאכול החמאה שלהם ומקפידין על האשכנזים שנמנעו מלאכלם לפי שיש בירושלמי סוף פ"ה דמסכת תרומות כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר ע"ש.