אבקת רוכל · חלק צ״ז סימן ב׳

הרי שצריך ב"ד יפה לחקור בשטרו' ישנים אם הדין מרומה אם לאו ועוד דבתים הללו לא הניחם הבעל אלא היא קנאתם במעות שהם מטלטלין ולענין אלמנה שנתנה מתנה קודם שנשבעה על כתובתה לדעת רב אלפס מתנתה קיימת והרא"ש כתב בתשובה דדוקא במטלטלי אבל לא במקרקעי והמרדכי כתב סברות חלוקות בדין זה והביאם מהר"י קולון בשרש י"ח ובתשובה אחרת הארכתי בבירור הסברא העולה כדין לפי דעתי מ"מ בנדון זה כיון שהיתה מוחזקת בממון בעלה וממנו קנתה אותם בתים כיון שבאו מחמת מעות יש לדונם כמעות ולא כקרקע ועוד דחששת האלמנה להצריכה שבועה לגבות כתובתה היא משום דאימור צררי התפסה וכיון שבעל האלמנה הזאת לא מת במקום שאשתו שם איכא למימר דליכא למיחש לצררי דדמי למת פתאום ולא צוה לביתו דלדעת הרב רבינו משה והרא"ש לא חיישינן ביה לצררי וכדברי הר"ש מיירביל שכתבו התוס' בפרק מי שמת ואפילו למאן דסבר דאפילו היכא דמת פתאום חיישי' לצררי מאחר שלא נמסרו הבתים אלא בעשרה פרחים וידוע שבזמן הזה אפילו ענייה שבישראל כתובתה מרובה מסך זה אפי' את"ל דצררי אתפסה אימור הני מצררי דאתפסה נינהו ומכתובתה הם והייתה רשאה ליתנם במתנה ולכן בהצטרף כל הטעמים האלו נ"ל שמתנתה קיימת וזכתה בהם במתנה ההיא ואין לבעל השטר חוב כח להוציא דמי הבית מיד ראובן מורש' הבת הנז' זהו מה שנלע"ד נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר אפרים קארו זלה"ה