אבקת רוכל · חלק צ״ו סימן ז׳

ועוד שרש"י ז"ל כתב אתא ליה אחא מבי חוזאה שהלך אביו ונשא אשה וילדה לו את זה וחזר מרי לכאן וירד לנכסי אביו עכ"ל וזה כדברי הריב"ש הראשונים שכשמת אביו ירד לנכסים וכ"כ הריטב"א על דברי רש"י שאחר שמת אביו חזר מרי לכאן וירד לנכסי אביו ואף הריב"ש לא כתב שאולי מרי היה מוחזק בנכסי אביו כו' אלא כדי לדחות אותו נדון בלבד אבל כגוונא דנ"ד לית דין ולית דיין שימנענו מלירד לנחלה שהרי סיים דבריו וכתב משא"כ בנדון זה שזה בא להוציא מיד ב"ד ויש לב"ד לחוש לכל מה דאפשר שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן כדאמרינן בהמפקיד בעובדא דסבתא כו' דילמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן: ואע"פי שלא הו"ל לחוש לזה שהרי אמרו הניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים אלא שכיון שהדבר בא ליד ב"ד והם הנזקקין לדבר יש לחוש לכל מה שאפשר עכ"ל. וראיה זו דעובדא דסבתא לאו ראיה היא שהרי התוס' תירצו הסבר' הגיע לגבורות דהתם אמרינן כי הגיע לגבורות חיישינן ואע"ג שהקשו ע"ז מדאמרינן הילכך פלגא יהבינן לאתתא תרי תלתי הו"ל למיתב כו' כבר תירצו די"ל דגבי גט דוקא אמרינן בחזקת שהוא קיים כו' אבל הכא אדרבא החמירו בנכסי יתומים כו' ובנ"ד דליכא ודאי יתומים לא שייך להחמיר ועוד תירצו דגבי סבתא משום דנשבו חיישינן דילמא מתה לפי שעשו לה יסורין ועוד שמה שהקשו על מה שתירצו דסבתא הגיע לגבורות יישבו הריטב"א וכתב דלא אמרינן כיון דפלג פלג אלא כשהגיע למאה שנה והכא שתיהן הגיעו לגבורות ואין אחת מהן בת מאה שנה וכ"ז לא נעלם מעיני הריב"ש וא"כ אין ראיה מההיא סבתא ולא כתב אלא לדחות ההוא נדון דידיה שהעדות היה רעוע מהטעמים שכתבתי ולגבי ההוא נדון הוא דשייך לומ' שאולי היה כבר מרי מוחזק בנכסי אביו כו' ואינו ענין לגוונא דנ"ד כלל ועוד אני אומר שאפי' אם ת"ל שהיה צרי' להביא ראיה שהוא הקוד' בירושתו לא כל הזמנים שוים שהרי בזמן הזה שעברו עלינו כמה גרושים והתהלכנו מגוי אל גוי ומממלכ' אל עם אחר ונשארני אחד מעיר ושני' ממשפחה ולא נמצא אחר מיני אלף שיוכל להעיד שזה הקרוב לו בירושה קודם לו דשמא יש קרוב אחר בסוף העולם שהוא קודם לו אלא כיון שהביא עדים שהוא קרוב שהוא ראוי לירש מורידין אותו לנחל' לדברי הכל ואין נזקקין אותו להביא עדים שאין קרוב אחר קודם בירו' דאל"כ נמצאת מדת הדין לוקה והקרובים הולכים ריק' מירוש' קרוביהם והזרים שהנכסים בידם אוכלים יגיע מורישתם וכ"ש שכבר הוכחתי דבגוונא דנ"ד מודה הריב"ש דא"כ בזמן שישראל יושבים על אדמתם סגי בעדות זו להורידו לנחל' בלי ספק מכמה טעמים ועוד שהרא"ש כתב בתשוב' כלל פ"ו סימן נ"ה מאחר שראובן אמר על שמעון שהיה בן דודה ולא נודע לו קרוב ממנו הרי שמעון יורשו אע"פי שאין שם עדים שהיה קרובו אלא על פיהם שהחזיקו עצמם קרובי' זה בזה וצריך הנפקד ליתן לשמעון בשבועה כל מה שיש בידו מממון ראובן ולא חיישינן שמא יש לו יורש במדינת הים ואף אם יבא לאחר זמן יורש אחר לא יוציא מהנפקד דבר הואיל ונתן הממון לשמעון עכ"ל וכל מה שאפשר לומר דלא פליגי הרא"ש והריב"ש אמרינן וכיון שהוכחתי דלא איירי הריב"ש אלא בגוונא דההוא נדון דידיה ובההוא נדון מודה הרא"ש אבל כגוונא דנ"ד מודה הריב"ש דודאי מורידין אותו לנחלה וכדברי הרא"ש הכי נקטינן וסוגיין דעלמא הכי הוא שכיון שמעשים בכל יום שמביא האדם עדים שהוא קרובו של פ' והוא ראוי ליורשו מורידין אותו לנחלה אע"פי שאין אנו יודעים אם יש קרוב ממנו הכלל העולה שמורידין לאה לנכסי ראובן ומוציאין מיד הנפקד ונותנין לה וזה מוסכם מהרא"ש ומהריב"ש ואין חולק בדבר נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר אפרים קארו זלה"ה