אבקת רוכל · חלק צ״ב סימן ו׳

ומה שאמרו בגמרא בשם ר"י בכותב נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופא כ"כ הרי"ף והר"מ במז"ל דה"מ בכותב אבל באומר זכה בכל מ"ש לתת לו והר"י מיגש תירץ דההיא דר"י בן ברוקא כשבירר דבריו דלהקנאה גמורה נתכוון ודר"י בשלא בירר ואם אמר פלוני בני לא ירש כיון שאמר בדרך שלילה הוי מתנה על מה שכתו' בתורה ולא אמר כלום ואם כתב בלשון מתנה אפילו לאחר שאין לו קורבה עמו דבריו קיימין והיינו מתני' דתנן תו התם הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה המינו והיאך אפשר לכתוב נכסיו לאחרים והניח את בניו שיהיו דבריו קיימין על ידי מתנה ובכן ההיא דתנן באידך מתני' המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימים וה"ד ע"י מתנה וכדמסיים בה אם אמר משום ירושה לא אמר כלום והיכא דקאמר אני מסלק את יורשי בה' דינרין לא אמר כלו' דהוי כאומר לא יירשו יורשי אלא ה' דינרים בלבד ולא ירשו יותר וכדתנן איש פ' לא יירש עם אחיו לא אמר כלום וכ"ש לאומר לא יורשו יורשיו אלא ה' דינרים כמו בנ"ד דלא אמר כלום וירשו יורשיו כל נכסיו ואע"פי שחזר ונתן לכל א' סך מנכסיו ולאחותו סך אחר אחותו זכתה במתנ' כיון דבלשון מתנה יהיב והאחין זכו במתנה' שנתן להם ובשאר כל הנכסי' זכו בתורת ירוש' משו' דסילו' שסלק' אינו כלו' דהוי מתנה עמש"ב ולאו כלו' הוא כמו שנתבא' ולהתלמד במקו' אחר אני אומר שמה שנהגו הסופרי' במי שמחלק נכסיו לאחרים והניח את יורשיו לכתוב שהוא מניח לכל אחד מיורשיו חמשה דינרים לכל אחד ובזה הוא מסלקם מכל נכסיו טעות הוא בידם דסילוק זה הוי כאומר לא יירש כל אחד מהם אלא חמשה דינרין והוי מתנה עמ"ש בתורה ואע"פ שאפשר לומר דמ"מ מתנות שנתן לאחרים קיימות וכעין מ"ש נמקי יוסף שאפי' אם אמר איש פלוני בני לא יירש עם אחיו אם סיים בדבריו ואמר אלא שאר בני ירשו כל נכסי דבריו קיימים לריב"ב דאפילו בלשון ירושה מהני עכ"ל וכך לי לשון מתנה לאחרים כמו לשון ירושה ליורשיו מ"מ נותן מקום לבעל דין לחלוק ולכן צריך להזהיר לסופרים שלא יכתבו לשון סילוק כלל ואפי' לומר שיצטרך לומר שמניח ליורשיו חמשה זהובים בדרך חיוב אע"פ שאינו בדרך שלילה א"צ וכן מבואר בתשובת הרא"ש שכתב הטור בסימן רפ"א בראובן שצוה שיתנו לפ' כו"כ מנכסיו והשא' יחלקו אותו שלשה אחיותיו כל אחת שליש והיה לו בת ולא הניח לה כלום שהמתנות קיימות הרי שאע"פ שלא הניח לבת כלום כתב שהמתנות קיימות וכ"כ הריב"ש וז"ל הבאת תשובת רבינו האיי דהכותב נכסיו לאחרים לא שלא יניח כלום דא"כ מתנה עמ"ש בתורה איני מבין כוונתו שאם בלשון ירושה אפילו שייר לבניו לא עשה כלום ואי בלשון מתנה אפילו בכל נכסיו דבריו קיימים אלא שאין רוח חכמים נ"ה עכ"ל ופשטא דלישנא דכותב נכסיו הכי משמע דבכותב כל נכסיו מיירי מדלא תנן הכותב מקצת נכסיו ועוד דע"כ צריך לפרש כך דאל"כ נמצא שכל מי שנותן מנכסיו אפילו שוה פרוטה לאחרים אין רוח חכמים נוחה הימנו לזה לא שמענו וגם אין השכל סובלו שלא יהיה אדם רשאי ליתן לאחרים מנכסיו אפי' ש"פ כדי שלא יהא מאותם שאין רוח חכמים נ"ה ועוד דבלישנא דמתני' מפורש דקתני והניח את בניו ואי מתנה בקצת נכסיו היא מאי והניח את בניו הא לא הניחם ולא עזבם שהרי הניח להם חלק בנכסיו אלא על כרחין בשלא שייר להם כלום היא והיינו והניח שהניחם לגמרי וכ"נ מדברי רשב"ם שכתב על מתני' דהכותב כל נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי מילתא דפשיט' היא ומשום סיפא נקט לה דאסור לעשות כן אין רוח חכמים נ"ה אין לחכמים נחת רוח ממעשיו אלא חרון אף גורם להם שכועסים עליו דקא עקר נחלה דאורייתא עכ"ל ומאחר שכתב דקא עקר נחלה דאורייתא משמע בהדיא דבשלא שייר ליורשיו כלום מיירי דאי שייר להם כלום הא לא מעקרא נחלה דאורייתא וקתני מה שעשה עשוי אע"פ שלא שייר ליורשיו כלום וע"פ דברי רשב"ם אפשר ליישב בדוחק מה שהקשה הריב"ש על רבינו האיי הילכך הנותן כל נכסיו לאחרים ולא שייר ליורשיו כלום מתנותיו קיימות ואם רצו לכתוב שהוא מניח ליורשיו חמשה זהובים כדי לחוש לדברי רבינו האיי אין בכך כלום ושפיר דמי א"נ כדי שלא יעקור נחלה דאורייתא כדברי רשב"ם אבל לכתוב שבאותם חמשה זהובים הוא מסלקם מנכסיו יש ליזהר פן ישחית המתנות שנתן וע"ז נאמר כל המוסיף גורע והשתא בנ"ד סילוק שסילק את אחיו בחמשה דינרים כל אחד לאו סילוק הוא והם יורשים כל נכסיו ואע"פ שמשמע מדבריו שלא ירשו אחיו שאר נכסיו אלא לאחר מות כל נשיו אין בכך כלום דהוא סבר שיש בידו לעכבם שלא יירשו עד זמן פלוני ואין הדבר כן שמאחר שאין שם יורשים אלא הם כיון שמת ממילא זכו האחים בכל הנכסים ויירשום דומה למה שאמרו בסוף פ' יש נוחלין א"ל רבא לרב נחמן והא אפסקה הוא סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק ועם היות דברי מבוארים מדברי הגמרא והפוסקים ראיתי קדוש אחד מדבר בצדקה רב להושיע ה"ה הרשב"א ז"ל מורה באצבע כי דעת שפתי ברור מללו שכתב שנשאל על אחד שהיו לו בני אחיות ובן אח והיה אוהב יותר את בני האחיות ולכן הקדים ונתן לבן אחיו בתים וכתב בצוואתו שבאלו הבתים הנתונות לו סלק כל חלק וזכות בן אחיו מכל ירושתו וטוענים בני האחיות שכל שאר הנכסים הם שלהם כיון שסילק את בן אחיו מירושת שאר נכסיו והשיב לא מצאתי לבני האחיות זכות בנכסים אלו שאין האדם יכול לסלק היורש מירושתו מפני שהוא מתנה עמ"ש בתורה ועוד שכל בן ראוי לירש ואין לאחר ליירש עמו אע"פ שסילקו מנכסיו כל שלא נתנם לאחר ממילא הוא יורש דמאן לירות בר קשא דמתא לירות והאחיות ובניהם כנכרים גמורים הם במקום האח הראוי לירש עכ"ל: