אבקת רוכל · חלק פ״ט סימן ט״ז

ומ"ש וז"ל כתב כי מאין לנו שהר' יואב לימד למאן זה מפורסם ולמפורסמות א"צ ראיה כי מפורסם בכל העיר מפי עוללים ויונקים דבר תימא הוא שימצא מי שיעלה על דעתו להוציא ממון עפ"י הנשמע בעיר ומ"ש נמי מי שלח שאלה לירושלים כו' האם היתומה הקטנה כו' מה הם אלו התמיהות וקול סאון סואן ברעש ודברי חכמים בנחת נשמעים וכי לא היה אפשר שאם היתומה בקשה מאיזה אדם שישאל אותה שאלה והדברים מוכיחים שהר' יואב אין לו היכירא עמו שישאל ממנו ואפי' אם היה מתברר שהר' יואב שלח לשאול השאלה אין זה לימוד למאן כי אחר שמיאנה הוא ששלחו לשאול: ומ"ש וז"ל עוד כתב כי אף אם לימד למאן הוא גרמא בעלמא כו' אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם מאריה דאתרין שהוא מכחיש אותם חילוקים כו' עד אנו אין לנו אלא הרמב"ם שכמותו נהגו הן לו יהי כדבריו שהרמב"ם חולק על החילוקים שחיל' ר"י מאחר שהתוס' והרא"ש ומרדכי והרמב"ן והרשב"א סוברים בחילוקים שכתבתי וגם תה"ד דבתרא טובא הוא וגם הר"מ שהוא משבח אותו שהיה גדול בדורו ודאי דכוותיה נקטינן ואף אם הרמב"ם מאריה דאתרין במקום אפוקי ממונא ובמקום כל הני רבוותא אין בנו כח אפילו אם היה מתברר שהוא למדה כ"ש בנדון דידן שאין אנו יודעים אם הוא היה המלמד ואדרבא ידים מוכיחות שלא למדה הוא כי אם אמה כמה שאכתוב בסמוך ועוד שלדברי הרמב"ם נמי פטור שהרי הרמב"ם סובר דכל שלא נתכוון להזיק לא דיינינן ליה דינא דגרמי והיא דעת הרי"ף ובנ"ד אף אם הר' יואב למדה למאן לא נתכוון להזיק לה"ר אברהם אלא להועיל ליתומה שלא יעגננה עד שישלחוה לו אל ארצו יתפרד מאמה וקרוביה זאת ועוד כי מה צורך היה שהר' יואב ילמדנה למאן הלא כל הנשים יודעות שיתומה קטנה יכולה למאן ואמה למדתה למאן: