אבקת רוכל · חלק פ״ז סימן ט׳

ומ"ש עוד וז"ל ועוד כי מכח הנח"ש הוא חייב כו' עד והטור בסי' ע"ט יש לתמוה דמה לו ללכת לקראת הרמב"ם והטור דהא מימרא מפורשת דהיא בפ"ק דמציעא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן האומר לחבירו מנה לי בידך והלוה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידים שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון ואפשר לומר שהוצרך לדברי הרמב"ם והטור שכתבו שנוטל בלא שבועה מ"מ אגב חורפיה לא עיין בה שאין הנדון דומה לראיה דשאני התם שהוא עצמו סותר דבריו שבתחלה אמר לא היו דברים מעולם וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי והילכך כי אמר בתר הכי פרעתי הרי הוא סותר טענתו הראשונה ומשום הכי לא מהמינינן ליה ומה ענין זה לנ"ד שאינו אומר טענת סותרות זו את זו ולא עוד אלא שאחד מן העדים מסייעו דפשיטא שאין כאן שמץ נח"ש וכ"ש שאנו בקיאי' בהר"י שאינו נשבע על שום דבר ואפי' כשנשא אשה לא רצה לישבע