ומ"ש כי במה שלימד הר' יואב למאן גרם לו שהפסיד כל מה שפיזר בלקיחתה אלו היה מתברר שהר' יואב למדה למאן ואם היה הדין שהמלמד למאן היה חייב לשלם מדינא דגרמי יפה היה אומ' שהיה חייב לשלם הפיזורי' ע"ד שכתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות זכייה ומתנה אבל בנ"ד אין בירור שהר' יואב למדה למאן והיאך נחייבהו ממון בלי בירור ועוד דאפילו היה מתברר שהוא למדה למאן לא היה חייב משום דאין זה דינא דגרמי דחייב אלא גרמא בנזיקין דפטור שהרי כתבו התוס' בפרק לא יחפור שר"י חילק בין דינא דגרמי לגרמא בנזיקין דדינא דגרמי היינו שעושה הוא הזיק לממון חבירו ועוד חילק דדינא דגרמי שיינו שמשעת מעשה בא ההיזק ובנ"ד אין גם אחד מאלו כי הממאנת היא עצמה היא העושה ההזיק לא המלמדה למאן וגם ההיזק לא נעשה מיד כשלמדה למאן אלא בעת שמיאנה ועוד שהרא"ש בפרק הגוזל עצים ובפרק לא יחפור אצל חילוק שחילק ר"י דדינא דגרמי שהוא בעצמו הוא העושה ההיזק כתב וברי הזיקא והכא אפילו בעת שמיאנה לא ברי הזיקא שכבר אפשר שתחזור בה ותתקדש לו ולא נעשה ההיזק עד שאח"כ הלכה ונתקדשה לאחר וכיון שאפילו בעת שמיאנוה לא הוי בריא הזיקא מכ"ש דבעת שלמדוה למאן לא הוי בריא הזיק' ומטעם זה יש לומר עוד דאפילו בעת שמיאנה עדיין לא נעשה ההיזק וכ"ש בעת שלמדוה למאן:
אבקת רוכל · חלק פ״ז סימן י״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.