אבקת רוכל · חלק פ״ז סימן י״ג

ומ"ש והרב הנזכר צוה לסופר שלא יתן שטר הק"ן זהובי' אם לא יתן שטר הקנס להר' אברהם עכ"ל אמת הדבר כי כן אמרתי להח"ר אלישע כאשר לא ידעתי מה שאומ' הר' יואב שאמר להר' אברהם בק"ק איסקלי"ן שעתה שנתקדשה לא נשאר עליו שום חיוב קנס. ומ"ש עוד ועל השלישית נאמר כי אין הזמן בזה לא מעלה ולא מוריד כו' רואה אני את דבריו בזה שמה שהשיב הח"ר משה ברוך מתשובת הרשב"א אינה ענין לנדון שלנו דשאני התם שכתוב בשטר השידוכין שלקח קנין שישא את לאה בשבת נחמו הבא ראשון שמאחר שמתחלה בשעת עשיית השטר והשבועות והקנסות קבעו זמן לשבת נחמו מי שהעביר המועד ולא קיים באותו זמן הוא חייב וחבירו פטור אבל בנ"ד שבשעת השידוכין לא קבעו זמן אעפ"י שאח"כ קבעו זמן לא מפני שעבר הזמן נתבטל הקנס וחיוב השדוכין אם תמצא לומר שהיה שם קנס ולא עוד אלא אפילו אם היה כתוב בשטר הקנס קביעות זמן אם אחר שכתוב ענין השדוכין והקנס כתוב שקבעו זמן לנישואין לזמן פ' אע"פי שא' מהם העביר הזמן לא מפני זה נפטר חבירו וחייב הוא בקנס אם לא יקיים החיתון ההוא כיון שלא תלו השדוכין והקנס בזמן כ"ש בנ"ד שבעת השדוכין והקנס אם היה שם לא נקבע זמן. ומ"ש ועוד כי אפי' נסדר הזמן בעת הקנס כו' עד שיעשו מעשים כאלה אינה טענה מכמה פנים חדא מפני התראה שהתרה הר' יואב להר' אברהם באנדרינופלא שיבא לזמן הקבוע כמו שכתוב באורך בטענות הר' יואב ועוד שאפילו לא היה מתרה בו היה לו להר"א לחוש שבראות אם היתומה שלא בא המשודך לזמן שקבעו לא הייתה מתרצית להמתין עד שתגדיל בתה ותהיה מקודשת גמורה ואם יעלה בדעת המשודך לענין היתומה עד שיחפוץ הוא או עד שישלחוה לו למקומו יעשה ויוכל ועוד כי כבר ידע כי שלא מדעת היתומה ואמה נתקדשה לו וכמעט תואנה היו מפקיעים אותה ממנה כל שכן בהיות לה טענה מספקת בענין הקנס ומעתה כל מה שכתב שהר"א אנוס היה במה שלא בא כו' עד הנה זה מספיק בענין הקנס נסתלק מכאן כי אינו ענין לנ"ד: