אבקת רוכל · חלק פ״ה סימן ה׳

עוד בהליכתי עתה בקושטאנטינא שהלכתי עם ביתי כ"ה פרחים ע"כ אלו הן טענותיו ותביעותיו שתובע הר"א טראנטו י"ה ושלחם פה צפת תובב"א אל יד החכם השלם כמוה"ר אלעזר ן' יוחאי נר"ו להיות לו מורשה גמור ותבע החכם הנז' להר' יואב לדין ובררו להם דיינים וברר החכם הנ' להחכם השלם כמוהר"ר שלמה ן' וירגא נר"ו והר' יואב ברר להחכם השלם כמוה"ר משה ברוך נר"ו ובפניהם תבע החכם הנז' כל התביעות הנז' להר' יואב הנז' והר' יואב הנז' השיב לו על כל תביעותיו אחת אחת למצוא חשבון ראשונה על מה ששואל שפיזר בהליכתו לקושטאנטינא ת"ק לבנים מי שלחו ללכת ועל מאמר מי נסע ללכת אם אני שלחתיו או הרב האפטרופוס מוטב ואם מעצמו הלך מה לו עלי ובמה ששאל החמשים פרחים שפיזר בביאתו פה ובהוצאת הסופרים והשמשים ג"כ מי שלחו לבא כי הוא בא לגבות המאה פרחים שהניח לו הזקן נ"ע לבנו כי לא שלח אחריו האפטרופוס וגם אני לא ידעתי ומי פרע לו מה שפזר בדרך שבא לגבות מעותיו ולעשות צרכיו ועסקיו מה לתבן אל הבר כי הפיזור הזה לא שייך בענין השדוכין ואין ראוי על לב אדם לשואלו כ"ש לפורעו כי הוא בא לגבות מעותיו כאשר ידוע לכל ואם הוציא לעצמו הוציא כי מי יפרע מה שהוציא בביאתו ובאכילתו ושתייתו והוצאותיו שהוציא לגבות מעותיו באופן כי אין רגלים בדבר וא"ת כי נסע משם על ענין השדוכין וההוצאה על זה אינו אמת כי בצוואה לא נזכר דבר ואדרבא בצוואה עצמה תמצא כי אין כונת הזקן נ"ע לישא את בת בנו עם בן בתו כי הוא הניח לכל אחד ואחד נפרדים ואם כוונתו היה להשיאם הכל היה שלו ולמה הניח לו לבד ועשה כל התנאים בשעה עם הנושא אותה והוא ברור כי לא היה כוונתו בציווי הצוואה להשיאם אע"פי כי קודם לכן אמר להשיאם חזר בו כי הדברים אחרונים אנו רואים ועל מה ששואל שאפרע לו הוצאת החזרה מאד תמהתי אם ביאה אין כאן חזרה אין כאן כי מי שלחו לבא ואם בא שלא ברשות לעצמו ועל כרחו חזר לביתו כי לא היה דר כאן לעולמים וא"כ למי שואל או למי תובע תביעות של הבלים הם ועל מה שתובע כ"ה פרחים לתשלום המאה שהניח הזקן נ"ע למי שואלים מה לי בזה ישאלם להר' פאריג"א בעל חובו שבידו נשארו המאה פרחים כאשר כתוב בשטר הצוואה וממנו היה לו לגבותם ואם הוא נתפשר עמו או מחל לו המאה פרחים מה לי על זה אדרבא היתומה שואלת מ"ה פרחים שלקח מיד האפטרופוס כי יש עליו שטר חוב עליהם ותכשיטין היתומה מעכבת אותם אצלה עד שיפרעו לה הע"ה שולטאניש הנז' וכשיפרע מה שהוא חייב ליתומה הנה התכשיטין בידו ועל מה ששואל הקנס ממני מאד נפלאתי עליו כי הקנס שהיה בינינו היה על תנאי שלסוף שתי שנים יביא היתומה מפוייסת להכניסה לחופה ועד אותו הזמן חייבתי עצמי בקנס ובעבור הזמן ההוא אין שום חיוב עלי כי לא הייתי מחייב עצמי לעולמים וכ"ש כי הקנס לא נעשה בתורת חוב כי אם דברים בעלמא ולא נכתב שום דבר וח"ו כי ג"כ לא קבלתי נח"ש ולא שום שבועה וכ"ש כי כל התנאים והחיובים הללו היו בתחלה כשהיינו מרוצים לעשות שדוכין כי אז היה מפחד ממני שלא להתל בו ולכן היה מחייב אותי בקנס אבל כשחזר ונתפשרנו אחר כמה ימים לעשות קדושין חזרתי מהקנס ההוא ואמרתי לעדים הראשונים בפניו הוו עלי לעדים נאמנים כי איני מקבל עלי שום קנס כלל ועיקר וזה היה בבית הכנסת אאסק"לינן ושם היה הוא ושתק וכן נשאר ואם אני משקר יבואו העדים ויעידו וגם אם נכתב בינינו שום קנס יוציא ואשתוק כי אחר שהסכמתי בקדושין נתבטל הקנס וכ"ש כי יש לי פסק דין מהחכם השלם נר"ו כי בפניו ובפני העדים הנז' התריתי לו באנדירינופלא שיבא לגמור הנישואין ויבא לזמן הקבוע בינינו ואמרתי בפניהם דע לך שאם לא תבא או לא תשלח בנך כי אין לך עלי תרעומת דברים כ"ש קנס וכן העידו העדים כי כן אמרתי לו כי אשתי בראותה כי אין הארוס הולך עמי ודאי תבקש מנוח לבתה וכן התריתו לו פעמים שלש ולא חש לדברי ולא שם על לב כי כוונתו היה להרע ליתומה עד שתגדיל היתומה ולהיותם קדושין דרבנן למפרע קדושים גמורים ואז ידו על העליונה להוציאה מא"י וידעו כי כן הייתה כוונתו על שלא בא ולא שלח בנו אחר כמה התראות וכ"ש דלא נמצאתי בשום דבר המיאונין כי ה' יודע כי טרחתי בכל כחי להמתינה שלא למאן עד סוף השתי שנים שהתנינו בינינו והואיל שלא בא איהו דאפסיד אנפשיה כי היתומה אינה בתי להמתין כרצוני וג"כ אמה אין בידי יכולת לכופ' כי היא חייבת לבקש תועלת בתה כי חיוב לא היה כי אם להביאה מפוייסת לסוף הזמן שקבענו ולכן אחר שעבר הזמן אין עלי לעכב ולא למחות וכ"ש כי לא ידעתי דבר ולא נמצאתי כי אם בקי' שהי' אח' שעבר זמן רב באופן שאין לו עלי שום עון אשר חטא ואפי' תרעומת אין לו עלי כאשר יראה כל ירא אשר עבר בינינו והנה העדים ממה שעבר באנדירנופלא ומה שעבר פה בפני החכם כה"ר אלישע ובפני המעולה כה"ר משה איש י"ה ומהם תציאו האמת: