אבקת רוכל · חלק פ״ד סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אלא שיש לספק בנ"ד דכיון שלא אמרה אופן הקורבה אלא אמרה קרוב סתם מה מוכח שיהיה קרוב מאב שראוי ליורשה דאנא אמינא שהוא קרוב מצד האם שאינו ראוי לירש ומתני' מיירי שפי' אופן הקורבה כגון שאמר בן דודי או בן אחי וכדומה וחזינן בגמ' לחושש לדבר הזה וגרסינן התם אר"י אמר איש פ' בני בכור הוא נוטל פי שנים איש פ' בכור הוא אינו נוטל פי שנים דילמא בוכרא דאימא קאמר ע"כ וה"נ אפשר דילמא קרוב מאם וכן נמי משמע מדברי הרמב"ם פ' הנז' ז"ל כל היורשי' יורשי בחזקתם כיצד עדים שהעידו וזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו אע"פ שאינן עידי יחוס ולא ידעו אמיתת היחוסין הרי אלו יורשין בעדות זה נראה מדבריו שמעידין בענין הקורבה וקאמר דסגי בחזקה האמנם אם לא יבררו הקורבה מההיא נראה דלא מהני מידי וכן מוכחא התוספתא שהיא שורש הדין ז"ל שנים שהיו באים ממדינת הים אע"פי שמשאן ומתנן ומאכלן ומשקן כאחד מת האחד מהם אין חבירו יורשו ואם היה נוהג עמו משום אחוה יורשו ע"כ מדקאמר משום אחוה ולא קאמר משום קורבה נראה ברור דצריך שיעידו על חזקת אופן הקורבה ואע"ג דהוה אפשר לחלק בין חזקה לחוד לאמיר' פיה בפירוש לאו מילתא היא כיון שיש מקום לפרש את דבריה ועוד דהוכחת מימריה דרב יוסף מכרחת כדאמרן ומה גם כי מצאו להריב"ש ז"ל בסי' מ"ו ז"ל ומה שמעידין שהיו קוראין זה לזה קרוב אין זה ראיה שיהיה מצד האב ואפשר שיהיה מצד האם ואין שם המשפחה ראיה כי כבר ידעת יש משפחה בסרקסטא נקראים בני אלעזר וכן בראלינסייא וכן במאיור"קא ושלשתם חלוקות זו מזו אלא אם כן הוחזקו בעיר שהיא משפחה אחת כו' הנה מדבריו למדנו שיש לחוש לקורבה מצד האם שאינו ראוי ליירש ועוד למדנו שאפי' היה שם משפחת ראובן כשם משפחת שמעון אביה של לאה עדיין צריך שיוחזק שהכל משפחה אחת ומ"מ אני אומר דכי מעיינינן שפיר בה יש מקו' לזכות את ראובן בירושת לאה והטעם הוא דחזינן בגמרא דבהוכחא סגי אע"פי שלא פירש דבריו בפירוש דאמרינן התם ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת דכי הוה אתי לגביה דאבוה א"ל זילו לגביה שבחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה ופריך ודילמא בוכרא דאימא הוה גמירי בוכרא דאבא מסי בוכרא דאימא לא מסי ע"כ:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.