ועוד שהרי כתב שם הריק"ו דליכא למימר שאם לא היה שם הגבאי לא זכו עניים דבהדייא אמרי' בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה אלמא בדיבורא מחייב והא דאצטריך ר"י אנן יד עניי אנן משום דההוא פלגא דזוזא לא הוה ברשותיה אבל מידי דאיתיה ברשותיה ואמר הרי הוא לעניים זכו בו עניים ולא מצי למהדר ביה וכך תירצו התוס' והרא"ש וכן דעת הרמב"ם שכת' בפ"א מהל' מתנות עניי' הצדקה הרי היא בכלל הנדרים לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסלע הזו לצדקה חייב ליתנה לעניים מיד הרי מבואר דכל שאמר סלע זו לצדקה אף על פי שלא היה שם הגבאי זכו בו עניים מאחר שהיה אותו הסלע ברשותו ה"נ בנ"ד מאחר שאמר יהיו נכסי לעניים זכו בהם העניים אע"פי שלא היה שם הגבאי אינו יכול לחזור בו כ"ש זה שלא חזר ועוד שהרי כתב רבינו ירוחם דאדם חשוב או טובי העיר הוו יד עניים ונראה מדבריו שאע"פי שאינם גבאים וכן מוכח בגמרא מדמייתי עלה הא דאמר רב יהודה ר"ג ובית דינו אביהם של יתומים הם וכשעושים צוואה דרך להמצא שם אנשים חשובים והוו להו יד עניים ואם כן אפילו אם היו נכסים אלו שצוה לתת לעניי א"י ביד האחרים זכו בהם עניי א"י:
אבקת רוכל · חלק פ״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.