אבקת רוכל · חלק ע״ח סימן ז׳

והטענות שטענתי להליץ בעד פוסקי הפסק הראשון אינם כדאי לפסוק כן שמה שטענתי בעדם לומר שמה שתלה זכיית הבתים במיתת אשתו נמשך למה שכתב בתחלה בזכיית הר' יוסף מעכשו ולאחר מותו ולאחרי מות אשתו והוכחתי כן מתיבת ג"כ הנז' יש לומר שאינו דומה זכיית הר' יוסף לזכיית הר' יצחק שעיקר המתנה היתה להר' יוסף וזכיית הר' יצחק היתה בדרך תנאי וא"כ אין לו ענין לזכותו במעכשו וגם מחילוק הלשון שבין זה לזה יובן כן כי להר' יוסף כתב יזכה ולהר' יצחק לא כתב יזכה אלא שיתן לו הר' יוסף ולא עוד אלא שכתב אז יתן ואפי' אם היה צד לומר ולפרש שתיבת ג"כ נמשכת למה שכתב בתחלה בזכיי' הר' יוסף מעכשו ולאחר מותו ולאחר מות אשתו כיון שיש צד לפרש שאינה נמשכת ללשון מעכשו יד בעל השטר על התחתונה ולא דיינינן ליה כמעכשו וכ"ש שכבר הוכחתי שאינו ענין להיות נמשך ללשון מעכשו ומה שטענתי דקי"ל כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו יש לומר דלא אמרינן הכי אלא במצוה לכתוב שטר אבל הכא לא צוה לכתוב שטר אלא חילק נכסיו והם כתבו כדי שלא ישכחו מה שצוה בפניהם ומה שטענתי עוד בעדם הר' יוסף מכר להר' יצחק בשלשת אלפים לבנים וכל זכות שיש לו ונמצא שזכה הר' יצחק במעכשו יש לומר שלא היה רשות להר' יוסף למכו' זכותו להר' יצחק אף אם קבל ממנו שלשת אלפים לבנים אלא לאחר מיתת האם אבל בחייה אף אם מכרו אינו מכר כמו שהוכחתי מלשון הצוואה שאחר שכתב שאם הר' יצחק יתן להר' יוסף שלשת אלפים לבנים אז יתן לו הבתים כתב וזה יובן ג"כ לאחר מות דונא פאלומבא אשתו שנר' שאע"פי שיתן השלשת אלפים לבנים לא יתן לו הבתים אלא אחרי מיתת אשתו וכל שנתן לו קודם מיתתה אין נתינתו כלום: