אבקת רוכל · חלק ע״ז סימן ה׳

ראיתי דברי בעלי הריב הרשומים באגרת הזאת והצד השוה שבשניהם שאינו יכול הר"י הנ"ל למכור הבתים הנ"ל שלא ברצון אמו אלא שנתחייב הר' יצחק הנ' בכח קנין לעשות שתתרצה אמו במכירת הבתים ועל פי טענות שתי הכתות אני דן שאין מכירתו שמכר הר"י הנז' שלא ברצון אמו כלום אלא אם תתרצה אמו במכירה הנזכר אבל מחוייב הר"י הנז' לרצות את אמו כדי לעמוד בדבורו ואם לא יתרצה מה יש לו לעשות ודאי דלית לי' אפי' מי שפרע ומינה שאם מכר הר"י הנז' הבתים הנז' לאיש אחר ברצון אמו שמכירתו מכירה גמורה שיכול לומר לזה נתרצתה אמי ולזה לא נתרצתה אמי ומה שכתבו החכמים החתומים לעיל שהר"י זכה בגוף הקרקע מעכשיו והפירות לאחר מות אמו מכח לשון הצוואה לזה אני משיב שודאי בכאן טעה הקולמוס כי נשתקע הדבר ולא נאמר זה בלשון הצוואה כלל אלא אדרבא מלשון הצוואה משמע שלא יזכה הר"י הנז' כלל ועיקר בבתים אלא אחרי מות אמו דוקא שכן כתוב בלשון הצוואה וזה יובן ג"כ אחרי מות דונא פאלומבה אשתו ואם לא דמסתפינא הייתי אומר שאפי' אם תתרצה אמו שיזכה הר"י הנזכר בבתים הנז' בחייה לאו כל כמיניה שהרי לא רצה האב שיזכה הבן בבתים אלא אחרי מות אמו דוקא ולא תלה הדבר בדעת אשתו אלא במיתתו דוקא לפי שידוע לאב טיבו של בן לפיכך האריך הענין ולא רצה שיזכה הבן בבתים אלא אחרי מות אשתו דשמא מן שמיא ירחמו עליה דבן הנראה לע"ד כתבתי אני הצעיר המר והעלוב מרדכי בכ"ר אברהם טוול"י זלה"ה: