אבקת רוכל · חלק ע״ה סימן ה׳

הרי בשתי טענות אלו אינם מגרעות כח שמשון זה מלזכות במתנה זו אך הטענה האחרת שנעשה ע"י גויים עומדת בפני ואע"פי שהרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן ובעל הטורים חולקים על הרמב"ם וסיעתו וסוברים דהיכא דאיכא הרמנא דמלכא כל השטרות העולי' בערכאות שלהם כשרים ואפילו שטרי מתנה וכתב המגיד דעליהם סומכים בארצותינו ובנדון זה הא איכא הרמנא דמלכא דהיינו חק השררה שלא תכתב צוואה אלא ע"י גויים אכתי איכא למיפסל צוואה זו מפני שמלשון השאלה משמע שלא נעשה ע"י ערכאות שהרי כתב שכל יהודי ש"מ שיצוה מחמת מיתה שיעשה צוואתו ע"י גויים וסתם גויים לא משמע ערכאות אבל כ"הג ליכא מאן דמכשיר דהא אמרינן בפ"ק דגיטין רבינא סבר לאכשורי בכנופייא דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן ומשמע דהודה לו רבינא וכן פסקו הפוסקים כרפרם ואע"ג דבהא איכא למימר דמסתמא כיון שהשררה מקפדת בכך היינו שלא יעשו צוואה אלא ע"י ערכאותיהם והשואל לא הקפיד בכך וכתב גויים במקום ערכאותיהם מ"מ צריך שיעידו עידי ישראל על עידי השטר ועל הערכי המקיים אותם שאינם ידועים בקבלת שוחד וכמ"ש הרמב"ם בפכ"ז מהלכות מלוה ולוה ואע"ג דהשתא לדעת הרא"ש קיימינן והרא"ש חולק גם בזה וסובר דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא יש לומר דבהא לא חיישינן להרא"ש כיון דהרמ"ה סבר לה כהרמב"ם הו"ל הרא"ש יחיד במקו' שנים גדולים בחכמה ובמנין ואפילו יעידו ישראל שאינם יודעים אותם עדים והערב"י המקיים אותם בקבלת שוחד עיקרא דדינא תברא דלא שבקינן הרמב"ם ורוב הגאונים והרי"ף עמהם מקמי בעל העיטור והרמב"ן והרשב"א והרא""ש והר"ן וכ"ש שהרמב"ם ז"ל הוא רב מפורסם במלכות הזה ועל פיו יהיה כל ריב ומסתמא בני אי גיפר"ו גוררים אחר המלכות הזה כיון שהם סמוכים להם ועוד שהבא להוציא מהיורשים צריך להביא ראיה שהצוואה קיימת וכיון דפלוגתא דרבוותא היא אמרינן אוקי נכסי בחזקתייהו ומיהו אם יש עדי ישר' כשרים שנמצאו שם בשעת הצוואה ויעידו שהם שמעו שאמר שהיה מניח חמשים דוקאדוש לנסים בן אחיו ודאי שזכה שמעון בן שבתי מלטי בחמשים דוקאדוש דהשתא לא על השטר העשוי ע"י גויים סמכינן אלא על עדות הישראלים המעידים ואע"פי שהוא אמר שהוא מניח אות' לנסים הזה שמו שמשון כבר הוכחנו שאין זה מעכב ואפילו אם לא נמצאו עידי ישראל שיעידו כן אם שטר צוואה זו נעשה ע"י ערכאות ועידי ישראל מעידים שערכאות אלו ועדים החותמים בשטר זו אינם יודעים בקבלת שוחד יש להכשירו אליבא דכ"ע שאע"פי שכת' הרמב"ם דשטרי מתנות העשוי' בערכאותיהם פסולים אע"פ שיש בהם כל הדברים שמעון לא נתכוון אלא לשטר שכתוב בו שדי נתונה לך שהשטר הוא הקנין וכדמשמע ממה שאמרו אלא שטר מתנה במאי קני בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא וכן פרש"י וכן כתב הטור אבל מתנה שאין השטר עיקר הקנין שלה כגון בנ"ד דשטרא אינו אלא לראיה בעלמא דומייא דשטרי מכר כשרים הם זה נר' נכון וברור בעיני: