ואע"פי שצוה שהש"ס שולטאניש שהם ביד הר"פ שישארו בידו עד סוף שלש שנים ויהנה מהם ויתן לה הריוח שיראה בעיניו אין זה מוציא מלשון אפטרופו' דלמי יתן הריוח כי אם לאפטרופא ואפילו אם לא היה מקום לדון שיש במשמעות שום לשון מהשטר אפטרופוסות הא קי"ל בפרק יש נוחלין הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ואמרינן עלה פשיטא אשתו ואחר אחר למתנה ואשתו אפטרופא ואין לומר מאחר שצוה לתת לשתי אחיות שנים שולטאניש נראה שכוונתו היתה לסלק אותן מירושתן באותם שני שולטאניש ולתת לאשתו במתנה הנכסים שייחד לה אם אין לו אחים אחרים שאין זה מבואר בדבריו שהוא מסלקן מירושתן אלא שמפני שרצה שתהיה אשתו כל ימי חייה אפטרופא ושולטת על הנכסים הוציא שני שולטאני"ש אלו מהכלל ולעולם אינה אלא אפטרופא ועוד שאפילו אם היה אומר בפירוש שהוא מסלקן מירושתן באותן שני שולטאניש כיון שבנכסים שייחד לה לא כתב שום לשון מתנה אדרבא כתב לשון אפטרופא לא זכתה בנכסים ההם ובחזק' יורשים קיימים אע"פי שכתב שמסלקן מירושתן ופירש דהיינו לענין שלא ישלטו בנכסים כל ימי חייה כי תהיה אפטרופ' ושולטת ואפילו אם היה מפרש דבריו בפירוש שהוא מסלקן מירושתן לגמרי ושלא יזכו בנכסיו כיון שלא כתב לאשתו לשון מתנה אלא לשון אפטרופוסות נמצא זכתה בנכסים וממילא נפלו לפני היורשים ואע"פי שהוא סילקן מירושתן איהו סבר לסלוקינהו ולא מסתלקי כיון שלא נתנם לאחר בלשון מתנה:
אבקת רוכל · חלק ע״ד סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.