וכל זה הוא אם היה נותן לה במתנה הש"ס שולטאניש ושא' נכסים שייחד לה אבל לפי האמת לא נתן לה כלום אלא שעשאה אפטרופא על הנכסים וא"כ כל הנכסים בחזקת יורשים קיימי ופורעים מהם כל מה שצוה שיתנו ועל פי זה יזכה ת"ת במאה שולטאניש כמו שצוה תחלה ואף על פי שאחר כך כתב שאם לא יספיקו הנכסים חוץ ממה שייחד לאלמנתו יקחו ממה שצוה לת"ת החצי להשלים שאר מתנות זה היה בחושבו שלא יצטרך ליגע במה שייחד לאלמנתו להיות אפטרופא עליו אבל מאחר שאפי' שיפחתו לת"ת החצי ממה שצוה עדיין צריכים לשלוח יד במה שייחד לאלמנתו להיות אפטרופא עליו צוואתו הראשונה שצוה לתת לת"ת מאה שולטאניש במקומו עומדת והראיה שאינה אלא אפטרו' מבואר בדברי הצוואה שכתב שלא יהיה רשאי שום גברא לבקש ממנה שום חשבון אלא שתהיה אפטרופא כנז' ואע"פי שכתב תחלה שתהיה גבירה ושולטת על כל נכסיו כבר חזר וביאר כוונתו שאינו אלא לענין שתהיה אפטרופא בלבד:
אבקת רוכל · חלק ע״ד סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.