אבקת רוכל · חלק ע״ב סימן ז׳

והנה בנ"ד אחרי שהמתנה שנתן יעקב לראובן בנו היתה מתנת בריא לא אמרינן בה אין לשני כלום ולא עוד אלא אפילו דאין לשני אלא מה ששייר ראשון לא שייך למימר בנ"ד דהא דאמרינן אין לשני אלא מה ששייר ראשון הוא כאשר נתן לו המתנה בלשון זה נכסי לך ואחריך לפלוני אבל אם אמר לו נכסי לך ואחריך לפ' מעכשיו אין הראשון יכול למכור ולא לתת לו אלא אוכל פירות וכשימות הראשון יקחם השני דהא אקנייה במעכשיו כ"ש בנ"ד דאיכא תרתי חדא שיעקב הקנה המתנה לבנתיו אחיות ראובן במעכשיו שכך הוא המשמעות הוואק"וף שאומר בלשון ערבי מן הליק"יס בוק"פו ערדופייא או מן הלו"קות בוק"פו לדובייא לי"ל דכורא וב"עד הום ליל אותי שנ"ל שמעכשיו נותנו במתנה ליורשו בזה אחר זה ועוד שאמר לו בפירוש בתנאי שלא ימכור ולא יתן אותם ולאא עוד אלא שכך הוא מנהג שקבל הוואק"וף שלא יוכל לא למוכרו ולא לתיתו במתנה ואפילו שקבלו בסתם בלא תנאי שהרי יש תועלת למלך בוואק"וף ודינא דמלכותא דינא ועוד שהמתנה הזאת שנתן ראובן בן יעקב לשמעון קרובו היתה מתנת ש"מ ולא קנה שמעון כלום מהא דאמרי' בפרק יש נוחלין אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואחז"ל אסור לראשון למכור או לתת אותם במתנה ואם עבר או מכר או נתן במתנה מעשיו קיימים ואמר אביי פרק יש נוחלין איזהו רשע ערום זה המשיאו עצה למכור בנכסים עפ"ז בנ"ד אין מתנת ראובן שנתן לשמעון קרובו ממשפחתו מועלת כלום מהא דאמרינן בפרק יש נוחלין ומודה שאם נתנה במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום מ"ט אמר אביי מתנת ש"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך עכ"ל הגמ' וכתב לשם רש"י ז"ל ופי' רבינו חננאל מ"ט אמר אביי מתנת ש"מ אימת הוייא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך האי שני דקאמר עליו הנותן ואחריך לפ' קדם לזה שנתנו לו הראשון דמשעה שאין הראשון צריך לנכסים הללו זכהו הנותן לזה השני אחריו מיד אבל האי מקבל המתנה מהאי ראשון לא קנה עד לאחר גמר מיתה דסתם אדם הנותן ממונו לאחר פטירתו אין רוצה להוציא ממונו מכחו עד שתגמר מיתתו אבל לעיל דנותן סלי' נפשי' מהני נכסי שהרי נתנם לראשון חפץ הזה שיזכה השני עם גמר מיתתו של ראשון עכ"ל וכך כתב הרמב"ם ז"ל וכן אם נתנו במתנת ש"מ ואפילו לאחרים לא עשה כלום שאין מתנת ש"מ קונה אלא לאחר מיתה וכשימות יקנה השני עכ"ל וכ"כ הטור בח"מ סי' רח"ם והנה בנ"ד בהיות ראובן מוכה במגפה ש"מ נתן המתנה לשמעון קרובו ממשפחתו א"כ לא תועיל המתנה כי כבר קדמו אחריך ועוד נראה לע"ד שאפילו היה הנותן ראובן המתנה לשמעון קרובו ממשפחתו במתנת בריא בנ"ד לא תועיל המתנה מהא דאמרינן בפרק יש נוחלין דההיא איתתא דהוה ליה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהוה אזלא למגירא הוה קפיד עילוה אקניתיה ניהליה כל שני חייו אזל איהו אקנייה לבנו הקטן אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מולייאתא אפילו רשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא עכ"ל הגמ' וכתב רש"י ז"ל שם אפילו רשב"ג לא קאמר דמה שמכר ראשון הוי מכור אלא כשאמר נכסי לך ואחריך לאחר אבל כשאמר ואחריך לעצמי כי הך איתתא דלא אקניתיה אלא לימי חייך ורוצה היא שאחריך יחזור לה אפי' רשב"ג מודה דלא אקניתיה אלא לפירות ומאי דאקנית לברך לא אהני מידי: והנה בנ"ד אפילו היה נותן יעקב לבנו ראובן המתנה בלי שום תנאי שלא יוכל למוכרו אלא שאמר לו ואחריך לבנות ולע"ד כאלו אמר ואחריך לעצמי כי יורשי האדם הם כעצמו והמתנה שנתן ראובן לשמעון קרובו אינה מועלת כלום והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות זכייה ומתנה פי"ב וז"ל בד"א כשמכר הראשון או נתן מתנה לאחרים אבל אם מכרם הראשון או נתנם לבנו או לאחר מיורשיו לא עשה כלום עכ"ל וכתב על זה הרב המגיד שהוא מפרש לא קאמר רשב"ג אין לשני אלא מה ששייר ראשון אלא כשנותן הראשון לאחר אבל לעצמו כגון שנתנם למי שראוי ליורשו שהוא בעצמו לאו כל כמיניה והטעם נראה שהוא מפני שכוונת הנותן כשאמר ואחריך לפלוני לא היה בדעתו שיוכל המקבל הראשון לתית' לבנו או ליורשיו שא"כ לא עשה כלום שכל מה שיש לאדם הוא לבנו אבל כשאינו יכול לתת לבניו או ליורשיו אע"פי שיכול לתת לאחרים אין אדם חוטא ונותן לאחרים עכ"ל: והנה לפי' הרמב"ם ז"ל אתי שפיר נ"ד ואין ממש במתנה זו שנתן ראובן לשמעון קרובו שהוא ממשפחתו וראוי ליורשו והנה בין לדעת רש"י בין לדעת הרמב"ם ז"ל לא תועיל המתנה שנתן ראובן לשמעון קרובו ממשפחתו אפילו שנתנה בריא וכ"ש שנתנה לו מתנת ש"מ וכ"ש שיעקב נתן את המתנה בתנאי שלא יוכל למוכרה ולא לתת אותה במתנה ועוד דדינא דמלכותא דינא: