ולפי זה נראה לע"ד דליכא למימר האי טעמא דרשב"ם דהיכא דאיכא למימר דמתנה לעקור דבר תורה ובע"כ של זה יבואו היורשים ויטלו מאי איכא לה למעבד הרי בעלה לא נתן לה המתנה אלא בתנאי שתעשה הנער יורש לכן נראה לי דליכא פסידא במאי דכתב בשטר לישנא דירושה ואפילו אם תמצא לומר דמה שהזכיר בשטר על הנער לשון ירושה לא' אמר כלום משו' דאין לירשה במקו' אמו מ"מ אין ליורשו הש"מ דהיינו ר' משה הנפטר כלו' אך המתנה מתקיימת לגבי מרת שולי בכל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו דאינו אלא כמפליג בדברים ואפילו מתנה עליה שתעבור על דת א"ה המעשה קיים כי הא דאמר במסכת גטין בפרק המגרש איבעייא להו הרי זה גיטך על מנת שתאכלי חזיר מהו אמר אביי היא היא רבא אמר אפשר דאכלא ולקייא ומכ"ש בנ"ד שיהא המעשה קיים ואין ליורשי הנפטר כלום:
אבקת רוכל · חלק ע״א סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.