אבקת רוכל · חלק ז׳ סימן ד׳

וכן נראה מלשון ס' התרומות דבקרקע של ישראל חייב מדרבנן ובשל גוי פטור סתם דמשמע אפי' מירחן כיון דעד שעת תלישה הוא של גוי ואח"כ כתב והרוצה להפריש ולהחמיר מפירות הגויים כו' וכ"ש לפי מה שפירשנו שפירות הגויים פטורים אפי' מדרבנן והמחמיר להפריש מהם לא יפריש משל ישראל על של גוי או איפכא כו' עכ"ל דמשמע דבשל גוי אינו חייב כלל ואי בלא מירוח פשיטא ולא תימא דבענבים שאנו לוקחים מן הגויים ואנו עושין מהם יין כיון שמירוח היין הוי משיקיפו כדתנן במתני' הוייא מרוחו ע"י ישראל וחייב דהא דתנן משיקיפו היין וענבים של ישראל או שנתמרחו ענבים עצמן ע"י ישראל שהענבים עצמן חייבות במעשרות ובשלא עושין מהם מעשר ועשה מהן יין הוי מירוח היין משקיפה אבל כשנתמרחו הענבים ע"י גויים דהן פטורין' מתרומה ומעשר אם נמלך לעשות מהם יין כיון שיכול לאכול מהן בלא הפרשת תרומה ומעשרות מאין בא ליין חיוב והוי כמו החיטה שאין קונים אותה מן הגוים אחר מירוחן דאע"ג דאינה ראוייה אלא לכסוס ואנחנו עושים בה כמה מלאכות עד שתעשה פת אפ"ה פטורה מתרומה ומעשר היין שנתמרחה קודם ע"י גוי וכ"ש הענבים שמיד אנו אוכלין מהם אפי' בקבע דאינן חייבות כלל כיון שנתמרחו ע"י הגוי שהניתן בסל או בכלכלה וכיסן דהוי מירוח שלהן כדתנן במתני' דפשיטא דאפי' יעשה מהן יין אח"ך לא יתחייבו בו בתרומה ומעשר כמו שנרא' מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות תרומות שכתב מכר גוי לישראל פירות מחוברין אחר שבאו לעונת המעשרות ומירחן הגוי כו' אינן חייבין כו' הואיל ומירחן הגוי וכ"ש הכא משמכרן הגוי לאחר מירוח וכן גבי הקדש אמרינן המקדיש פירות תלושין ופדאן קודם גמר מלאכתן חייב לעשר ואם נגמרו מלאכתן ביד ההקדש ואחר כך פדאן פטורים מן המעשרות שבשעת חובתן היו פטורות וגבי גוי נמי בשעת חובתן היו פטורות אפילו ענבים ועשה מהם יין: