כתבתי זה ימים על אותן שהיו מחמירים להוציא תרומה ומעשר ממה שהיו לוקחים מן הגוי במירוח שלהם ואפילו בירקות שהיו קונים מן השוק כי לכל הפירושי' ובין שיש קנין או אין קנין או מדאוריית' בזמן הזה או מדרבנן שירק של גוי במירוח אין בה משום גזרת בעלי כיסין ואפילו במירוח ישראל הוי גזרה לגזרה ולדעת הרמב"ם ז"ל מריה דארעא דישראל דסבר דגן תירוש ויצהר בזמן הזה דרבנן אטו כיבוש ראשון אפי' ירק בקרקע ישר' דבזמן ראשו' הוי מדרבנן השתא דדגן תירוש ויצהר הוו דרבנן ירק הוי גזרה לגזרה מירוח דישראל בקרקע של גוי הוי גזרה שלישי ופטור ואפי' בדגן מירוח דישראל בקרקע גוי הוי גזרה לגזרה אטו דגן דישראל בקרקע שלו בזמן הזה הוי מדרבנן אטו כיבוש ראשון ולפי זה אפי' בענבים שאנו קונים מן הגוי ואנו עושים יין מהם לא היינו חייבים להוציא מן היין תרומה ומעשר אלא שהמנהג פשוט להוציא ואיני רואה שום דרך לחייב לדעת הרמב"ם ז"ל אלא אם נאמר דכולא חדא גזירה היא חיוב בשדה שלו ומירוח של גוי כדקאי מעיקרא קאי וגם שמא חששוהו בדורות הראשוני' לס' האומרי' דדגן תירוש ויצהר מאוריית' בזמן הזה בקרקע דישראל ובקרקע של גוי במירוח דישרא' הוי גזרה חדא מדרבנן:
אבקת רוכל · חלק ז׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.