אבקת רוכל · חלק ס״ז סימן ד׳

גם דברי שלשת החכמים הגבורים אשר בקעו לשאוב מים בששון ממעייני הישועה מבור בית לחם אשר בשער שער המצויין בהלכה שלשה המה נפלאו דבריהם בטוב טעם ודעת להסכים ותמהני על החכם האוסר איך נעלמו ממנו דברי המרדכי שכתב בפ"ב דע"ז וסמ"ג וכיוונו להבנת דברי והביאותיו בחיבורי: שאלו את ר"י על גבינות הרבה שעשה ישראל בבית הגוי כו' ועוד היה נראה לרבינו טוביה דאפי' לשמואל דאמר מפני שמעמידים אותה בעור קיבת נבלה כו' מ"מ אין שם אלא נותן טעם ורש"י פסק דטעם הוי מדרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא ואף לר"ת דטעם כעיקר דאורייתא למה לא יותרו דאיכא ספיקא טובא כי שמא לא בא חותם הנאבד מעולם ביד גוי ואם תמצא לומר בא לידו שמא לא זייף ואם תמצא לומר דזייף בו שמא לא העמיד אלא בדבר המותר עכ"ל ובנ"ד נמי איכא ספיקי טובא שמא לא היה לגוי יין שלו להחליף ביין כשר אם תמצא לומר שהיה לו שמא לא היה רע כ"כ שיהיה לו ריוח בחילופו ואת"ל שהיה רע הרבה מכיון שאנו רואים שיין הכשר הוא טוב אזלא לה חששא זו ואם תמצא לומר שאע"פי שלא היה רע אלא מעט רוצ' להרויח אותו דבר מועט שמא לא החליפו מפני היראה וכיון שאם ערב בו יין שלו הוי מין במינו הוה ליה איסורא דרבנן כמו שכתבתי בחיבורי דנקטינן כר"ת דסבור דמין במינו בטל ברוב מדאורייתא שרוב הפוסקים פסקו כמותו א"כ הו"ל כמה ספיקי דרבנן ולקולא ואפילו לרש"י דסבר דמין במינו לא בטיל אפילו באלף ומשמע דבדאורייתא לא בטיל דבסתם יינם אינו אלא גזרה דרבנן כדאיתא בפ"ב דע"ז ואם כן אליבא דכולי עלמא הו"ל כמה ספיקי בדרבנן ומותר וכמה ראיות יש להביא להתיר אלא שאין צורך שהדבר ברור להתיר ובמקום שאמרו לקצר אין ראוי להאריך נאם הצעיר