אבקת רוכל · חלק ס״ו סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה נראה דודאי שרי ואין בו בית מיחוש ואפילו אם היה צורת אדם אפשר דשרי כדמוכח בפרק אם אינם מכירים ובפרק כל הצלמים דפריך ומי חיישינן לחשד' והא בי כנשתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקמו ביה אנדרטא והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלי בגויה ולא חייש לחשדא ומשני רבים שאני אלמא כל היכא דשכיחי רבים ליכא למיחש לחשדא כלל והביאו הרא"ש ואע"פ שלא כתבו הרב אלפס שאני התם דצורת אדם הוא וכן בדמות צורות לבנות כרבן גמליאל שהן צורות שאסרה תורה אבל שאר צורות בלאו טעמא דרבים נינהו שרי לכולי עלמא כיון דלית בהו חשדא ואם דעת המגמגמים הוא מדכתב במרדכי ובהגהות אשירי פרק כל הצלמים שרבינו אליקים צוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בבית הכנסת בקאלונייא הוה להו למיסק אדעתיהו דאין לסמוך על שום פסק שנמצא כתוב עד שידרשו לדעת אי יחידאה הוא או אם רבים אשר אתו וגם להבין תוכן דבריו דהא ממקום שבאו נשיבם שכתב המרדכי בפ' הנז' שהשיב רבינו אפרים לרבינו יואל על צורות עופות וסוסים שציירו בבית הכנסת שמותר להתפלל שם שאין הגוים עובדין להם אפילו כשהן תבנית בפני עצמן כ"ש כשהן מצויירים על הבגדים ואפילו בפרצוף אדם מותר דרבנן במוצא והרב רבי' נסים כתב בפרק הנז' וז"ל ונראה לי שלא חששו לחשדא אלא בצורות שהיה מנהג הגוים לעבדן אבל מותר לצור צורות כל שלא נודע ולא נשמע שיהיו נעבדות כלל וכן המנהג לקיים צורות בולטות מאותן שלא אסרה תורה ולא שמענו מי שימחה בכך עכ"ל וזה כדברי רבינו אפרים:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.