אבקת רוכל · חלק ס״ה סימן ב׳

מרחוק אקרא שלום לחבור' קדישא שבעי' קאנדייא יצ"ו שמועה שמעתי ותרגז בטני שאחד מתושבי עירכם דמות רוחיה הוא דנקטיה להעמיד ארי של אבן על ההיכל מקום אשר כל העם משתחוים כנגדו ומקלו יגיד לו כאשר לפי דיני הגמ' מינא להקל כי אין איסור כי אם בפרצוף אדם גם בבית הכנסת מינא לו סמך היתר מההיא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דהוה ביה אנדריעי כו' ובאמת הבניין הזה חשוב לדחות דברי רבינו אלייקים הנזכר במרדכי בפרק כל הצלמים שצוה להסיר צורו' נחשים ואריות שציירו בבית הכנסת באקלונייא וכמו שהביאו האלוף מוהר"ר אליהו קאפסאלי י"ה בפסקו ומי טוהר שפך שם וההוא גברא כתב שהמרדכי אינו מסכים לדבריו כאשר הביא אחריו דברי הרמב"ם שהעלה דיני הגמרא ואני אומר שהבל יפצה פיהו שהרמב"ם אינו מדבר בבית הכנסת אשר עליו בנויים דברי הר' אליהו שהעם משתחוים שם ונראה כמשתחוה לצורה וכן דברי מהר"מ במחזורים אין העם משתחוים כנגד המחזורים אשר בהם קוראים פיוטים לבד כסדר האשכנזים כי מהר"ם היה באשכנז וכדי להשיב אחור דברי המתירים לפניכם התשובה של רבינו אליקים הנזכר לעיל בארוכה כאשר היא לפני עם יתר דברים בספר אשר בו חדושי המרדכי שאינם בספר המרדכי המפורסם וז"ל בספר ההוא ועל פי הראיות האלה צוה להסיר צורו' אריות ונחשים שציירו בבית הכנסת בקאלונייא הנה נעתקתי הדברים כצורתן וכהוייתן ואם יש קצת טעיות בספר נקל למבין יתקנם הרי לפניכם שאסור אף שעל המעילים שאין בהם צורות בולטות וכן נר' מדברי הרמב"ם בפ"ג מה' ע"ז שהצורו' שרוקמים באריגה לא חשיבי בולטות ופי' גלופא ואטומא גלויה וסתומה היינו בולטת ושוקעת דגלופ' היא כתרגומו של פתוחי חותם בפרש' תצוה שתרגם כתב מפורש דנלף דעזקא ופרש"י שם ואף כי פירוש בחותמא שהם חרוצים לסתום מ"מ דגלף ר"ל בגילהיו של עזקא שהוא כתב מפורש אחר החתימה ועזקא ר"ל חותם חרוץ וקל להבין ואטומא הוא ההפך א"כ אסור בין בולטת בין שוקע' וכן מפורש במרדכי פרק חזקת הבתים וכן רמז בסוף באומרו דהתם יש לפעמים צורות שאינם בולטות ואל יטעה אתכם לשון הספר שאמר וז"ל מכאן מצינו למדים שאסור לעשותן כו' דנראה שאסו' דוקא לעשותן שהרי תכף אח"כ כתב וז"ל ויש לחוש לכך דתנייא ישב לו קוץ כו' שנראה כמשתחוה כו' א"כ אסור אף להניח במקום השתחוייה אף אם אחרים עשו מאחר שטעמו משום חשדא שנר' כמשתחוה והנה הרב הזה רמז רמז בראש דבריו שהוא אמת באומרו איך ישנו מה שלא נהגו ובה אמינא אף אנא על ההוא גברא איך ישנה מה שלא נהגו ואף לא להתגאות לפני בוראנו דהנהו מעילים רק לכבוד עינימו בהיותו סימן דגלו מה לו פה ומי לו פה כי יחצוב לו במקום קדוש דגלו ואפשר ליישב ולומר דההוא אנדריטא דבי כנישתא דשף מדוכתיה ויתיב בנהרדעא לא הייתה עומדת במקום שהעם משתחוים כנגדו רק אמרי בי כנישתא או באיזה זוית שהעם אינם משתחוים כנגדו ואפי"ה אם לא היה היכא דרבים שכיחי שם היה אסור משום חשדא כמו טבעת של חותם שם ואף כי נאמר בטא שלפי התלמוד שלנו הוא מותר הלא כתב הרב שמצא לו סמך אסור מן מכילתא ואין דבר חדש לנהוג כספרים חצונים כנגד התלמוד שלנו ובפרט לחומרא כי כן כתבו התוס' בסוף פרק כל שעה שבהרבה דברים אנו נוהגים ע"פי ספרים חצונים כנגד התלמוד לכן אני אומר כל המשנה ידו על התחתונה ובכן אני התרה באיש ההוא ובשיעתו שלא יעשו כדבר הרע הזה ואם לא ישמעו בקולי אחשוב הדבר לאפקרותא ואשמיע עליהם דברי' עם חברי אשר לא ייטיבו בעיניהם: