אחרי הקידה והשתחויה מרחוק כדת וכחק לאנשי חסד ואמונה יודעי דעת ותבונה הן זאת להגיד ולהודיע איך להיות שנתעכבתי פה לסבות ידועות שאין פנאי לכותב' קבעתי לימוד לעצמי בהיותי עומד בביתי שליו ושאנן באו קצת מאנשי ק"ק ספרדים י"ה וספרו לי על ענין הטבילות שנשותיהם היו מתרעמות אליהם באומרם כי לא היה במקוה שיעור לטבילה ויהי כאומרם אלי יום ויום הלכתי וספרתי הדברים לזקן הדיין י"ה פעם אחר פעם ולא שת לבו לתקן ולדעת האמת והחכם מרביץ תורה של ק"ק בקהל ספרדים כמוהר"ר משה כלץ י"ה להיותו עלוב ונרדף מקהל מכת ערבים אין לו פה לדבר ולא מצא להרים ראש והוא ירא וחרד מהם מרוב האיומים והגזומים שמאיימים ומגזמים אותו בעש"ג ואפי' הקהל כולו הם עלובים ונרדפים מהם ממה שעבר עליהם אשתקד היוני אשר החזיקו בידו לעמוד באסור אשת איש עד היום באופן שאין להם כח להעמיד האמת ולכן לא היה יכולת ביד החכם הנז' ולא ביד הקהל יצ"ו לעשות שום דבר לא בתיקון הטבילות ולא בתיקון הערובין שעיר הזאת היא עיר פרוצה אין חומה ואין מקימה ומרימה לגדור גדר הפרצות הנמצאות בקרבה עד שכמעט נשתכחה תורת עירובי חצרות ושתופי מבואות מהעיר הזאת וכמה פעמים עוררתי לזקן הנז' על עניינים כאלו ועוד דברים אחרים שאין ראוי לכותבם והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עליו קללה ולא ברכה ובראותי ענין הטבילות שהוא איסור חמור שיש בו כרת נערתי חצני וקראתי אל החכם כה"ר משה כלץ י"ה והחזקתי לבו ואמרתי לו נקומה נא ונסובבה בעיר אל מקום המקוואות לדעת שיעורם ותיקונם ויעבור עלינו מה ואז הלכנו שנינו עם שני יחידי סגולה מק"ק ספרדים אל המרחצאות למדוד המקוואות ומדדנו ומצינו קצתם שאינם הגונים וראויים לטבול בהם מהם לסבת חסרון שיעור המקוה שלא היה מכיל ארבעים סאה ומהם לסבת היות המקוה צר מאד באופן שלא הייתה האש' יכול' לטבול כראוי עד שתשתטח כבניתא וכבר כתב הרשב"א ז"ל סי' תקי"ח שיש לחוש לכתחלה שמא לא משטתח יפה ובלכתנו שנינו לדבר מצוה הזאת פגענו בקצת מסתערבים והחכם הנז' היה קנה המידה בידו ושאלו לו מאין ולאין והשיב להם באנו מלמדוד המקוואות ומנאנו אותם בלתי הגונים באופן שכל אשה שטבל' במקוואו' ההן בעלה הוא בועל נידה הלכו וספרו הדברי' לזקן וחרד חרדה גדולה והתחיל לחרחר ריב באומרו כי עשו אותנו בעלי נידות וכשומענו את החרדה אשר חרד אמרנו נלך אליו להודיע לו אמיתות הענין להשיב מעלינו חרון אפו והוא היה אז שם בבית החיים והלכנו שם וראינו ושמענו המון העם צועקים אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע באומרם האחד בא לגור וישפוט שפוט עתה נרע לו והזקן בתוכם צועק ואומר ומחזיק במחלוקת עכ"ז לא מנענו עצמנו מהתקרב אליה' כדי להשקיט חמתם ויהי בהגיענו אליהם קם מתוכם איש הדמים ואיש הבליעל ריק ופוחז חתנו של זקן שמו ראש"יד גוים עמלק ואחריתו עדי אובד והוא קללני קללה נמרצ' לי ולכל משפחתי בתוך קהל ועדה וישלח ידו ויחזק בנעלו להכותני על לחיי לולי ה' שהיה לי שנמצא שם איש טוב שכשמו כן הוא נסים בן סימן טוב שנעשו לי נסים על ידו ויצילני מיד הבליעל הנז' ובעת ההיא לא נמצא שם שום ספרדי לעוזרני לולי ה' שהיה לי ועכ"ז לקים מאמר ישעיה הנביא שאמר גוי נתתי למכים פני לא הסתרתי מכלימות וריק וצעקתי צעקה גדולה ומרה הייטב בעיני ה' כל עושי טוב רע בעיניכם והס כי לא להזכי' בשם ה' ישפוט השופט לעושי הרע כרעתו טרם מלאת לו חדש ימים ותפסתי לזקן ואמרתי לו נלך לברר הענין ואם אמת אתכם שאתם אומרים שהמקוואות הם שלמים הריני מקבל עלי לעמוד בנידוי שנה תמימה אם לא תתירו לי אתם ואם לאו תתקנו אותם כי אין כוונתינו להשתרר רק להרחיק האדם מן העבירה ותכף הלכנו למקוואות ובהיותינו עומדים ומודדים מסרו אותי ביד האומות והעלילו עלי שעשיתי עצמי אלוה להמית ולהחיות על שקללתי אותו שלא ימלא חדשו ושמו אותי בבור וכשומעם ק"ק ספרדים י"ה באו בחפזה ובמרוצה והפסידו ארבעה שולטאניש וחצי והוציאוני תכף ומיד ישלם להם ה' כפעלם ותהי משכורתם שלמה עפ"ז מדדנו המקוה האחד אורכו ורוחבו ועומקו ועלה אורכו אמה ושני שלישים שהם שלשים ושמנה גודלים ורוחבו אמה שהוא ארבעה ועשרים גודלים ועומקו אמה ושני שלישים שהם ל"ח גודלים ועשינו החשבון באופן הזה עומקו הוא אמה ושני שלישים חסר לתשלום שלש אמות שהוא שיעור העומק אמה ושליש אמה נוסף באורך שני שלישי אמה בעומק אמה ושני שלישים וכה תוספת האורך על העומק לתשלום אמה ושליש הנחסר מהעומק נמצא שחסר לתשלום אמת הרוחב המובא מתוספת האורך שליש אמה בגובה אמה ושני שלישים ונוסף מהאורך שליש אמה עומק על שני שלישי אמה רוחב נכה השליש הנוסף מהאורך והעמדנו על החסרון הנחסר מהרוחב לתשלום האמה בעומק אמה ושני שלישים ונמצא המקוה חסר שלש אמה רוחב בעומק שני שלישי אמה:
אבקת רוכל · חלק נ״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
