אבקת רוכל · חלק נ׳ סימן ט׳

ועתה אביא הראיות שנראה לע"ד שיש לדעת הרשב"א ששוקת יהוא כלי היתה פשוט הוא דכי אמרינן דכמה יהא בנקב קאי על רישא צריך לומר על כרחין דשוקת יהוא כלי היתה דרישא דמתני בשוקת שבסלע שאינו כלי ובתר הכי אמרינן היתה כלי וחיברה ממלאין בה ומקדשין בה ועל הך דהייתה כלי מייתי מעשה דשוקת יהוא א"כ שוקת יהוא על כרחין הוא כלי ובעינן כשפופר' הנוד לבטלו מתורת כלי ואי אמרינן דכמה יהא בנקב לא קאי ארישא אלא היא מילתא באפי נפשה וכדמוכח' סוגייא דסוף פ"ק דיבמו' צריך לומר כי לבטלו מתורת כלי אין צריך נקב כשפופרת רק כנקב כמחט סגי ובלבד שיהא סמוך לשוליים ובהכי פליגי תנאי בתוספתא דחד תנא סבר דמן הצד אע"פי שיהא כנקב סמוך לשוליים צריך כשפופרת הנוד ואע"פ שיהיה כשפופר' הנוד צריך שיהיה סמוך לשוליים שלא יוכל לקבל מים כל שהוא דתרתי בעינן וחד תנא סבר דאפילו מן הצד כנקב כמחט סגי ובלבד שיהא סמוך לשוליים והכי סברא סוגייא דסוף פ"ק דיבמות וכמו שכתבו הרב רבינו שמשון והרא"ש בפי המשנה ובשלמא להרשב"א ניחא דאע"ג דכולהו תנאי סבירא להו דשוקת יהוא כלי וכפשטא דמתני' וכמו שכתבתי מכל מקום בניקב כשפוררת הנוד אע"פ שלא יהיה סמוך לשוליים מכשירי' משום ערוב מקוואות ואין אנו צריכין להדחק ולומר דחד תנא סבר דשוקת יהוא אינו כלי: אבל לפירוש הרא"ש הכרח לנו לומר דתנא דבעי כשפופרת הנוד מן הצד אע"פי שהוא סמוך לשולים ובטלי מתורת כלי סבר דשוקת יהוא כלי ופליג אסוגיי' דפ"ק דיבמות דכיון שהוא כלי לא שייך בו עירוב מקוואות דלעולם צריך נקב כשפופרת הנוד וסמוך לשוליי' ותנא דסבר דסמוך לשולים בנקב כמחט סגי והא דבעי כשפופר' הנוד היינו לעירוב מקוואות וכסוגייא דפ"ק דיבמות צריך לומר דשוקת יהוא אינו כלי דאילו היה כלי לא סגי בנקב מן הצד אע"פי שהוא כשפופרת עד שיהא סמוך לשוליי' ואין לך דוחק גדול מזה דפליגי תנאי בשוקת יהוא אם הוא כלי או לא ושלא יזכר מזה דבר לא במשנה ולא בתוספתא ולא בגמרא. נראה דאין זה מוכרח דלפי מה שפי' הרא"ש דוכמה יהא בנקב לא קאי אריש' פלוגתא דתנאי דתוספתא בכלי ולענין שלא יפסול את המקוה וההיא דשוק' לענין ערוב מקוואות מתוקמא כדאיתא בפ"ק דיבמות ומצינן לאוקמא לדברי הכל אפי' כשהיא כלי דאפילו מאן דשרי בתוספת' בנקב כל דהוא מן הצד היינו לבטל מתור' כלי אבל לעירו' מקוואות מוד' דלא מתערבי כבציר מכשפפרת ומאן דאמר בתוספת' דבעי' כשפופר' וסמוך לשוליי' סבר דשוק' יהוא נמי הם עבדו נקבו' כשפופרת וסמוך לשוליים דבהכי בטלה מתורת כלי ונתערבו המקוואו' דלדברי הכל שוקת יהוא לא היתה כלי ואינה עניין לדברי התוספתא כלל(: ועוד אני אומר שלדע' הרשב"א אין אנו צריכין להוציא מתנ' מפשטא מכל וכל והכי קאמר אם השוקת היתה כלי פוסלת את המקוה ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא כשרה וכמה יהא בנקב שמן הצד כדי שלא תפסול את המקוה כשפופרת הנוד ומייתי ראיה משוקת יהוא שהיתה כלי דבנקב כשפופרת הנוד מהני לענין עירו' מקוואו' אע"פי שאינו סמוך לשוליים אם היא סמוכה למעיין ולא נפסק קלוח המים והכי נמי בנקב כשפופרת הנוד סמוך לשוליים מהני לבטלו מתורת כלי ולהכשיר את המקוה שעברו מימיו דרך אותו הכלי אבל לדעת הרא"ש מפקינן מתניתין מפשטא מכל וכל ולא שייכא ההיא דשוקת יהוא הכא כלל דשוקת דמתני' בשהוא כלי עסקינן כדאמרינן במתני' היתה כלי כו' ושוקת יהוא אינה כלי רק שוקת שבסלע ולא שייכא הכא כלל: ועוד ימצא כ"ת כי לעול' במשנה כשנאמר שוקת סתם הוא כלי לא שבסלע וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ה בפרה דמתני' בשני שקתות שבאבן וז"ל הבדל יש בין אמרו שוקת שבאבן לבין הסלע לפי שהסלע הוא הר או אבן קיים בארץ ואבן היא אבן מטלטלת וחפירה אשר יהיה בה הוא כלי בלא ספק והנה מתני' דמעיין שהעבירו על גבי השוקת ודאי הוא כלי ובהיות שוקת יהוא כלי נתאמתו דברי הרשב"א וזה נראה לי טעם כעיק' למנהגינו ולדברי הרשב"א והכתב ששלח לי כ"ת קרוב לחג הפסח הייתי עסוק בביעור חמץ מבין הספרים ושמתי הכתב בספר אחד ולא מצאתיו עוד ימחול לי כת"ר ואם עוד אוכל לשרת בו לעשות דבר יכשר בעיני כת"ר הנני ושלום כ"ת יגדול בנפש חכמתך החשובה והיקרה ונפש נכון למצות כ"ת הצעיר יוסף בכמוה"ר שלמה טאייטאצאק זלה"ה: