אבקת רוכל · חלק נ׳ סימן ב׳

א שאלה אחרי שזכיתי לחזות בנועם זיו יקרך תיקר נא נפשי בעיני הדרתו להעמידם על נכון דין מקוה מים הנעשה ממעיין שמקלח בתוכו והדבר ידוע שדרך כל המעיינות כשהמעיין נכנס לעיר עושין חפירה גדולה בקרקע וטומנים בה חבית והמים מתכנסין לתוכה ומשם יפרד למקומות סילונות המקלחות מים בכל העיר וכפי מאי דתנן בריש פ"ה דמסכת מקוואות ופי' הרמב"ם והרא"ש המקוה הנז' פסול לטבול בו שהרי כל המים המקלחי' הם מאותם שבתוך החבית בלי תערובת מי מעיין אחרים והמפרשים הנז' לא הכשירו לטבול חוץ לכלי אא"כ יתערבו מימי המעיין שלא נכנסו לתוך הכלי ומשום דמעיין מטהר בכל שהוא וכמבואר בפירוש' למש' הנז' במאי דקתני העבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה וכ"כ הרמב"ם בחיבורו בפ"ט מהלכות מקוואות וגם הרא"ש בהלכות מקוואות וכ"כ שותי מימיו הטור ורבינו ירוחם ואע"פי שמדברי רבי' שמשון יש ללמוד התר שפי' כשר חוצה לה כל שהוא חוץ לשוקת על גבי שפתה כשר להטביל בו מחטים וצנורות עכ"ל נראה מדבריו דכל שהוא לא קאי למים המקלחים מהמעיין חוץ לכלי אלא אמים היוצאים מהשוקת קאי דמותר להטביל בכל שהן כלים ומשמע דאפילו כל מי מעיין מקלחים לתוך השוקת ואין טפה נופלת חוץ כשר להטביל כלים במים היוצאים ממנה וה"ה דכשר לטבול בהם אדם אם יש בהם ארבעים סאה וכן נראה ממה שכתב במשנה שאחריה על מעיין היוצא לתלמי דאפילו כל מי המעיין מקלחים לתוך השוקת עכ"ז כשיוצאי' חוצה לא טובלין בהם כיון שלא נפסק קלוח המעיין וכן מצאתי להרשב"א בתשובה בהדייא מ"מ היאך להרמב"ם והרא"ש והבאים אחריהם לא נחוש הן אמת נבוך הייתי במחשבה זו ויהי כהיום הוגד לי כי בשנים קדמוניות היה ויכוח גדול בדבר בימי קדושים אשר בארץ העומדים לנס בני הגולה במקום אחד מושבך על הדבר הזה ונכספה וגם כלתה נפשי לדעת ממוצא דבר שורשן של דברים וטעמם ומה' תהיה משכורתך שלימה: