ועוד יש להביא ראיה ממ"ש הרמב"ם בפ"ח חבית של יין שהיא שוה עתה דינר כו' וכן אם מכר' לו בשתים ואמר לו היתר על שתים יהיה שכרך בשביל שאתה מטפל למוכרה ואם לא תמצא למוכרה כמו שתרצה החזירה לי הרי זה מותר עכ"ל. וגם זה יש לדחות דהא במאי עסקינן דשכיח של קיץ ששוה יותר משתים הילכך נראה דדוקא היכא דהויא סחורה דלא שכיח שתמכר ביותר ממה שזה מוכרה לו צריך לתת לו כל דהוא שכר עמלו ובדרב נחמן איכא פלוגתא בין הפוסקי' שהרי"ף לא כתב דברי ר"נ משמע דס"ל דלית הלכתא כוותיה משום דהא טרשא דרב פפא עדיפא מדרב נחמן מדקאמר ר"פ טרשא דידי ודאי שרי וכיון דלית הלכתא כטרשא דרב פפא כל שכן כטרשא דר"נ וכן נראה דעת הרמב"ם פ"ח מהלכות מלוה ולוה ואע"פ שאפשר לפרש דבריו דסבירא ליה דהלכת' כטרשא דרב נחמן ומה שאמר אם מכר לו מטלטלין עד זמן פלוני במאה והיו שוים בשוק למי שקונה במעותיו תשעים הרי זה אסור בדבר שיש לו שער קצוב דוקא הוא דאסר קשה למה לא הזכיר היתר באין לו שער קצוב אלא ודאי בין יש לו שער קצוב בין אין לו אסור ודלא כרב נחמן:
אבקת רוכל · חלק ה׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.